על פרשת השבוע 'דְבָרִים', דברים, א/א – ג/כב

א. כוחו שבכוחי

פרשת דְבָרִים, הנקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב – "שבת חזון", על-שם ההפטרה חזון ישעיה, היא הפרשה הפותחת את הספר האחרון בתורה – ספר דְבָרִים:

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל…".

מבין פסוקי הפרשה התחברתי אל הפסוק הזה:

דברים, א/לא    וּבַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא-אִישׁ אֶת-בְּנוֹ–בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם, עַד-בֹּאֲכֶם עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה.

וחשבתי על הפסוק הזה, על הדימוי המדהים שבו: כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנו, וכתבתי, בהדהוד יהודה עמיחי'י בתוכי:

כן, ככה נושא – את היחיד ואת העם –
האל, 
הכוח הבורא בנו ואותנו
כל העת – כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ,
באהבה, בחסד, בנשיאת כפיים,
בְּכָל הַדֶּרֶךְ –

והיא תהילתו.

וככה אנשא אני בכפיו –
ב א מ ו נ ה
ש ל י מ ה,
בידיעת כוחו האמיתי
שבכוחי שלי,
כוחי החבוי בי,

והיא תהילתי.

עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה… –
מקומנו-ארצנו,
מקום-הביחד שלנו,
ארץ אהבתנו,

והיא תהילתנו.

 

ב. בקול משה שבלבי

ועוד פסוק בפרשה הרהיבני בעוצמתו –

דברים, פרק ג/כא-כב:

וְאֶת-יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָראת אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה–כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עובֵר שָׁמָּה. לא תִּירָאוּם: כִּי יְהוָה אֱלהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם.

"כִּי יְהוָה אֱלהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם" –
זו תורת האמונה התמימה כולה,
על רגל אחת
יציבה,
שאני לוקחת בהודיה מן הפרשה:

לא להתיירא כלל –
כי המקור הגדול עצמו
הוא המתווה את דרכי,
הוא הנלחם לי,
לנו,
ואת קולו-ללא-קול,
את דבריו-ללא-דבר,

אשמע –
בקול האהבה,

בקול משה
שבלבי,

אעשה ואשמע,
אשמע ואעשה.