"הכל לטובה" – כיצד?

"הכול לטובה" פירושו אולי:

הכול, כולל הכול, מסביבי ובי, תמיד, ולפי כול שעון – ראוי שייבחן מתוך אמונה ב'טוב הגבוה', ב'חסד העליון'.

אמונה זו מביאה לכך שניתן לקבל את עצמי, וכן גם אנשים או אירועים – מנקודת מבט 'טובה', חיובית.

אבל איך ניתן להגיע ביושר-לבב אל האמונה הזאת?

אפשר וכדאי להגיע לאמונה זו – בין השאר – מתוך ויתור על ראייה אשלייתית, מקוטבת, של המציאות בעולם החומר, ועל-ידי אימוץ 'פרספקטיבת הנשמה שבי', כלומר, על-ידי הרחבת נקודת-הראות של כול הדברים והבאתה לתפישת 'הכל אחד' – אחדות הכול, אחדות הניגודים באהבה.