נמ"ר עם עצמך והעולם

מי נמצא במצב נמ"ר יותר (נכון מתאים ראוי – ראשי תיבות שהמצאתי לי לפני זמן רב…) – זה שחושב שעולם עוין או זה שחושב שהעולם מיטיב? מי יותר מרוצה ושמח, זה או זה?

שימו לב והרבה: אין כאן שאלה לגבי 'מי יותר צודק' (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!), יש כאן מיקוד על 'מי יותר שמח'.

ברור שמי שיש לו פחות רגשות של הפרדה ויותר הרגשות של אחדות ("האמת היא שהעולם אינו עוין ולעתים אפילו מיטיב") יותר מבסוט מהחיים; זה העיקר, המשימה שלנו כאן, על-גבי הפלנטה, היא להיות שמח/ה!

והדריכות למול העולם – של מי שסבור שהעולם עוין, מצביעה על הכיוון ל"תיקון הנשמה": כשאתה בראש של אחדות עם עצמך ועם האנשים שמסביבך, בחמלה ובאהבה – מסתבר לך באופן טבעי שהעולם, שהמציאות – הם נהר זורם שעדיף לחתור בו, בסירה שלך, בהרמוניה עם הזרם, בשמחה על מה שיש, אף כי בזהירות: זוהר – מלשון "אור". 'בזהירות' פירושו לקבל את המתרחש אך גם לשפוך אור של תבונת הלב ובינת השכל על המצב ועל תיכנון צעדיך בעתיד. כשאינך משלב ידיים טובות עם 'המציאות' אתה חושש ממנה, מפחד ממנה, ומפחד ממה שעלול להציף אותך כאשר תרפה שליטה, כאשר תשחרר את הרסן ותרשה לעצמך לשמוח…

שכן, בין השאר (ראו-נא הסבר רחב-יריעה, אך מתגמל, בספרי נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים) – הנשמה באה לחיי-ארעי בעולם הזה כדי להתפתח. התפתחות זו פירושה התנסות הרוח (-הנשמה) בתוך עולם החומר – בשמחה. שמחה היא איזון באהבה. לכן כתבתי פה למעלה: המשימה שלנו כאן, על-גבי הפלנטה, היא להיות שמח/ה!