ראש חודש תמוז

 

ראש חודש תמוז 

חודש תמוז נחשב לחודש מאתגר יחסית, ויש לנקוט בו אמצעי זהירות בהתנהלות היומיומית בגלל כמות האור (האנרגיה) שנשפכת על הפלנטה, כשהיא מתעצמת והולכת ולוהטת כמו שמש במדבר, וטיבה. זוהי כמות של אור שמועברת על-ידי הכוכב השולט במזל סרטן – הלבנה, והמערך הכוכבי כולו. (ואין כאן שאלה אם אתה מאמין בדברים או לא – בכל מקרה זה חל גם עליך…). לפיכך, ההמלצה לגבי ההתנהלות המועדפת בחודש זה – בהחלט שווה עיון!

אתרי לר חודש תמוז

האנרגיה של מערך הכוכבים במזל סרטן היא האנרגיה המזוהה עם האות חי"ת , ושל הכוכב השולט, הלבנה – אנרגיית האות תי"ו.

צורת האות 'ח' בכתב העברי הקדום מורכבת מכתיב האות 'ו' והאות 'ז'  – האות 'ז' מייצגת את הארצי ואילו האות 'ו' מייצגת את השמימי. יש כאן רמז לחיבור מובהק, חזק מאוד, בגלל עוצמת האנרגיה, בין השמימי לארצי.

ב"ימי בין המצרים" (י"ז תמוז עד ט' אב), כל פעילות שקשורה בחגיגה, שמחה, התחלה – לא מומלצת, משום שכדאי להישאר 'סגור' לנוכח מפלי האנרגיה העוצמתיים בימים אלה. ב"לוח המשדרים הקוסמיים", שלושת השבועות הללו – עד צהרי ט' באב נחשבים לימים שיש בהם כביכול יותר מדי אור; אור (אנרגיה) שזורם בהגעה כמעט בלתי מרוסנת, מאוד "מחודדת".

אם באדם יש באותו זמן יותר אנרגיית אחדות, מתרחשת העצמה של אחדותו, אבל בכדי שהכלי שאר בפרופורציה כדאי 'להוריד פרופיל', להישאר באחדות, לקבל ולתת, אך לא להיפתח כמו בפורים – כשמתבשמים כדי להיפתח לאנרגיה המאוזנת של אמצע חודש אדר.

כדאי לא לגעת בסמים ואלכוהול, לא להתמכר לתחומים שאינך רוצה בהם; צליל האושר הפנימי אמור להיות מעורב בענווה.

החיבור של שמים וארץ כל כך עוצמתי עד שהחודש נחשב לקשה. אכן, האנרגיה הזו, מבחינות מסוימות, לא מאוזנת.

השם תמוז רומז למשמעות  מיוחדת: תם, נשלם מחזור וז – מפלי האנרגיה ה'רכים', המאוזנים יותר, של חודשי אייר (אנרגיית האות וא"ו) וסיוון (אנרגיית האות זי"ן).

אתר תמוז

הרמז בשם המזל 'סרטן' מייעץ לנו לא "להיסרט", לא ליפול למצב של הפרדה, להסיר טינה (היבטים שונים של אנרגיה שלילית, כגון, כעס, שפיטה וביקורתיות, שנאות שונות, צרות-עין, "קיטור"…).

הסרטן הוא יצור שאינו הולך קדימה, אלא הצידה, זה מרמז לנו להיות זהירים: צעד – ולאחריו סגירה עם הרגל השנייה ופסק זמן קצרצר… עוד צעד עוד סגירה… שם המשחק: מתינות – שביל האמצעעל פי תפיסות שונות, "זרע" אנרגטי של מחלה אוטו-אימונית (כסרטן) עלול להיות טמון בחודש תמוז. הכלי (= היכל הנשמה) כביכול תוקף את עצמו, כאשר יש לו שפע ששמור לרעת בעליו, כאילו הכוס עולה על גדותיה ומרטיבה את מה שאמור להיות יבש. לכן, עלינו להיות פתוחים במידה ולהפעיל סרגל של שיקול דעת, בלימת השלילי (לדעתנו), התנהלות מאוזנת בכל.

כידוע, באמצע תמוז התרחשה נפילת חומות העיר ולאחר שלושה שבועות חרב בית המקדש. הכלי העברי של אנשי ירושלים וארץ ישראל לא היה מתאים לקלוט את העוצמה ולכן המועד הזה פעל לרעה. מבחינת המסורת אנחנו ב'ימי בין המצרים' באבל על מה שקרה אז, אבל בעומק הדברים, אנחנו נוהגים מנהגי אבלות כדי להיסגר (ההיפך מפורים). סגירה מתונה היא מסנן מדויק וראוי לאנרגיה של תמוז.

השאלה היא האם הכלי המכונה 'מדינת ישראל' מספיק חזק ומצוי במתינות, ביישוב הדעת – על-מנת להתמודד עם האתגרים הבטחוניים והכלכליים. לכן כאן כולנו נכנסים לתמונה. עלינו להבטיח מתינות בכל המישורים, לאפשר זאת גם לאחרים ולא לתמוך בהיבטים של חריגה ממתינות – ההתנהלות המתונה מנביעה איזון. חשוב במיוחד לחוות ולשדר בתמוז אנרגיה של שלווה, של 'הרפיה' וקבלה.

במדיטציית הבוקר נכון לשלוח אור ואהבה שיקיפו בספיראלה את גבולות ישראל ויגיעו גם לים התיכון ולארצות מסביב; מעין כיפת אור על כל השטח הנרחב הזה. ניתן לבנות מן ההיקף הזה קונוס מאור ספיראלי מתפתל, כחול, של הגנה (הכחול גם מצנן אנרגיה בעלת כמות ושילוח עוצמתי).

במיוחד כדאי לקרוא את תפילת נחוניה בן הקנה, שם-השם בן מ"ב השמות: "אנא בכוח גדולת ימינך", משום שיש בו סידור של מערך אנרגטי שמביא הגנה ומתינות. כל אות מייצגת אנרגיה ספציפית ו-42 הקוקטיילים האנרגטיים האלה נכנסים להילה על-ידי קריאתם-הגדתם ומביאים אנרגיות חשובות שתומכות בנו. ניתן לכרוך, כמו כריכת תחבושת, את הפסוקים מסביב לעצמי, וליצור קונוס של זוהר במדיטציה, מסביבי וגם מסביב לישראל, ואף לחבוש את כדור הארץ כולו באור הפסוקים האלה.

הכוונה היא החשובה במעשה-לא-מעשה זה. עליה להיעשות מתוך אמון ואמונה. הכוונה יכולה להיות, לבחירתכם: שמירה והגנה על שלום המדינה מבחוץ ומבפנים.

תשובות לשאלות:

בי"ז בתמוז האנרגיה נעשית יותר עוצמתית, לכן שלושת השבועות האלה הם שבועות מומלצים למתינות – ראוי לא לצאת מהכלים, גם אם קורה משהו פתאומי רציני!

העוצמה האנרגטית של תמוז תעצים מתינות, לפי שהיא מעצימה כל מה שהיא פוגשת בהילה.

אם הכלי לא מוכן היטב, לא כדאי להעצים את האור אף כי הוא חיובי מאוד. לא נכון 'לחטוף' בבת אחת מכה חזקה של אור (זה מה שקורה לחבר'ה ש"נס[ש]רטים" בהודו). במקום זה צריך לבנות את המוכנות-לקבל בתהליך.

אין קיצורי דרך ואין תחליף לתהליך; זו אחת הסיבות להיווצרות הקהילה שלנו. בקהילה אנחנו יכולים לתמוך זה בזה ובקולקטיב שאליו אנחנו שייכים, כלומר, במדינה; ליצור קפיצה קוואנטית של פרספקטיבה מרמת 'גופנפש' לרמת נשמה באופן מדורג. התהליך חשוב ואין להאיץ בו יתר על המידה. הדבר דומה לכך שאין גורמים באמצעים מלאכותיים לפקע של פרח להיפתח באופן מיידי. העצמה אישית הדרגתית היא בטוחה.

בחודש תמוז אין כמובן המלצה להשעות את שמחת החיים, את חדוות ההוויה על כך שיש חיים על הפלנטה ושאני חלק מהם. הכוונה היא רק לא להגזים בכל תחום והקשר!

יש הגיון בלוח המשדרים הקוסמי, כלומר סיבות נסתרות לקוקטיילים השונים בחודשים השונים. עלינו לפענח את טיבם ולהתנהל על-פי פענוח זה.

אדם שמאשים את עצמו, כלומר, שניצוץ הנשמה בקרבו יוצא כנגד עצמו, יעצים היבטים של בעיה אוטו-אימונית, כי ניצוץ הנשמה שמאשים את עצמו יתעצם. לכן אחד הדברים החשובים זה לשחרר כל האשמה עצמית ובכך גם תשתחרר בהמשך כל האשמה חיצונית. לפי שכולנו – אחד, גם האשמה חיצונית היא סוג של האשמה עצמית.

אנרגיית תמוז באה לפני אלול – חודש הסליחות ועשרת ימי תשובה, הקשורים לסליחה ומחילה, לשם התנקות.

כדאי להתחבר לאותיות החודש ת' וח'  בהודיה, מדי מדיטציית בוקר. לא בבקשה עוצמתית אלא במתינות. בענווה.

לילידי חודש תמוז, ילידי מזל סרטן, יש לפעמים נטייה להיכנס פנימה, הם יושבי בית, זו ההמלצה לכולנו בחודש זה: סוג של התכנסות, כדי להיות יותר שקולים, בטוחים יותר 'בפנים', ולא להתפזר 'בחוץ'.

הרווח הגדול של המודעות רוחנית הוא שהיא מסבירה מה צפוי מבחינה אנרגטית כל חודש, מנחה ונותנת 'טיפים' להתנהלות ראויה. כמובן, יש אנשים מאוזנים מטבעם, אבל עדיף לדעת שחודש תמוז 'רגיש' ולעמוד באתגר האיזון ביחסי עם עצמי וביחסי עם זולתי.

*

מדיטציה לחודש תמוז/ שוש צ' (מתוך מפגש קהילת שצ בראש חודש תמוז התש"ע/ בגח"א)

נתחיל בישיבה מדיטטיבית.
נדמה לראות, גבוה מכל גבוה, מקור של אנרגיה, הבא כביכול מנקודת-העל של היוצר הגדול והמאפשר הגדול. משם – משתלשלת אלינו אנרגיית אור של אהבה דרך תחנות אור (שמותיהן יכולים להיות – "יחידה", "חיה"). נדמה לראותה כספיראלה חזקה של אור, עשירה פי שניים, כפי כנראה, מאנרגית חודש אחר. הספיראלה כביכול מתברגת באוויר ויורדת לעברנו, מגיעה אלינו ללא כל מכסה או מסנן, עתירה בחמלה, שפע, יצירה וחוכמה.
אנרגיה זו נכנסת אל כיפת הראש כאשר אנו יודעים בוודאות שספיראלה זו, בכל זמן, קבועה ועומדת ומפרנסת כל ניצוץ נשמה – בגוף, ולא בגוף. כעת, כאשר אנחנו מלווים אותה בעיני רוחנו, אנחנו כביכול רואים אותה בבירור ואולי אפילו מרגישים אותה (כעקצוץ עדין מאוד בכתר הראש), ולכן – מעצימים אותה מאוד.

אפשר וחשוב לנשום מתוך הודיה את האנרגיה הזו, ולהיפתח אליה, כאילו אנחנו חווים את עלי הכותרת בכיפת הראש, ופותחים אותם לרווחה בכיפת הראש בכתר, כדי לקלוט את כל הטוב הזה, המגיע אלינו. עלי הכותרת נפתחים אם-כן לאנרגיית אור עוצמתית, שאנו מקפידים לקבל אותה בהודיה. אכן, אנחנו פשוט יכולים להודות, לאו דווקא לכתובת מסוימת אם אין לנו כרגע כזאת… פשוט להודות על כניסתה של אנרגיה כה חזקה, אנרגיה נצחית, הזורמת אלינו בכל זמן. לאורך נשימה עמוקה אנחנו מודים על האנרגיה ומלווים אותה בעיני רוחנו, ורואים כיצד היא מאירה את הגוף כולו.

כעת, לאורך נשימה ארוכה, עמוקה ושלווה, אנחנו יכולים לומר: "אני אהבה". כעת מקפיאים את הנשימה לרגע, לא נושמים ואומרים בלב או בשפתיים: "אני אוהבת (או אני אוהב)", ובנשיפה עדינה מהשפתיים חותמים: "הכל אהבה". כלומר, אני מקבלת את האנרגיה הקוסמית אלי ואומרת לה: "(גם) אני אהבה (ולכן, לפי דומה מושך דומה – בואי אלי…)". היות שכעת נוצרת העצמה אנרגטית, והיכולת שלי לאהוב מתחזקת, אני אומר/ת: "אני אוהבת", ובכך מעבירה את האנרגיה בכל גופי (ה'אני' שלי), ולסיום התהליך – נושפת בעדינות ומעבירה את האהבה הזאת ממני החוצה, באומרי: "הכל אהבה".
כלומר: הקבלה – הלקיחה עבור עצמי (נשימה) נעשית באהבה – אני עצמי הנני אהבה (בהקפאת האוויר=האור שננשם, תוך פיזורו בגוף), והנתינה שלי לעולם – היא אהבה.
אהבה – במובן של אחדות ובמובן של חמלה. ב"אני אהבה", ה'אהבה' היא שם עצם: "אני הנני אהבה". ב "אני אוהבת", ה'אהבה' משמעה – פעולה או פשוט הפועל. בהמשך – בנשיפה, ה'אהבה' הופכת להיות גם שם עצם וגם שם פעולה "הכל אהבה". כאשר אפשר לדמיין באמירה "הכל אהבה" את האנרגיה שלי כמתאחדת עם אנרגיית העולם סביבי.

אם כן כעת, אחרי שביצענו זאת שלוש פעמים, אנחנו נושמים אור חזק ומדמים לראות צינור שעובר מכיפת הראש עד שתי כפות הרגליים. אלו הם שני סוגי כפות, קוראים להן כפות משום שהן מפוזרות על השטח, מכסות אותו (ח.פ.ה. קרוב לכ.פ.ה.), כמו "כף תמר".
כעת, מכף רגל ועד כיפת הראש אנחנו מתמלאים אור של אהבה המגיע בספיראלת האור. האור זורם בצינור הפנימי וגם נכרך כביכול מסביב לו, בתוכנו. זהו צינור האור שיורד מהכתר של הראש, מכיפת הראש, עד סוף הגוף המרכזי, ועובר כביכול, מן הרגליים למטה, לאדמה. אפשר לדמותו כמעין צינור של אור, צינור לא סגור, כאילו הוא עשוי מאור ומזרים בתוכו אור. (כמו קוביית ג'לי: ג'לי שארוז ב"קירות" של ג'לי…) צינור האור כאילו מכיל ומזרים כל הזמן למטה את האור הזורם. כעת בנשיפה חזקה – שלוש פעמים, אנחנו מוציאים הרחק הרחק, מן הצינור לכל אורכו, כלפי חוץ, 360 מעלות מסביב לצינור, אנרגיית אור חזקה, שהודפת החוצה רחוק, מטהרת, מנטרלת, מרפאת ומרחיקה – כל אנרגיה לא רצויה, כגון כעס, דאגה, טינה.

כעת אנחנו כביכול "חורכים", באמצעות מ"ב שמות אלוהים, את שארית האנרגיה הבעייתית של הטינה, שנמצאת בנו, כשאנו אומרים, או קוראים מן הסידור (בברכות השחר), את התפילה "אנא בכוח". המטרה היא להכניס את האנרגיה של האותיות הראשונות של כל מילה אל צינור האור, כאילו אנו מעבירים אנרגיה מתוכללת, מתמירת "חושך" ל"אור", המורכבת מ- 42 צירופי-אנרגיה – "מב שמות האל", אל תוך הצינור. למשל, אם אני אומרת: "אנא בכוח גדולת" אני מכניסה את א' ואת ב' ואת ג' כמקלעת אנרגטית אחת, שהיא גם מטהרת וגם מהווה "תוסף אנרגיה" חשוב. אנחנו יכולים להגיד את התפילה בכוונה רבה, בהתאם למשמעותה, ובמקביל – לראות את האותיות הראשונות של כל מילה נכנסות לצינור ומעצימות את אורו!

אנא בכח גדולת – ימינך תתיר צרורה
קבל רינת עמך – שגבנו טהרנו נורא
נא גיבור דורשי – ייחודך כבבת שמרם
ברכם טהרם רחמי – צדקתך תמיד גמלם.
חסין קדוש ברוב – טובך נהל עדתך, 
יחיד גאה לעמך – פנה זוכרי קדושתך. 
שוועתנו קבל ושמע – צעקתנו יודע תעלומות.
ולסיום נאמר בלחש את קוד ההפעלה (האפקט כמו ב- ENTER במחשב) :
"ברוך שם כבוד מלכותך לעולם ועד".

גם את שש האותיות האלה מכניסים לצינור, כאילו פוקקים אותו מלמטה. הצינור מלא כעת בארבעים ושניים קודים אנרגטיים הקרויים, על שום עוצמתם – "שמות האל". אפשר עכשיו להכניס אותם להילה-אאורה מסביב, ע"י הדמיה, כאשר נושפים אותם ברכות, בעיני הרוח, כלפי חוץ.
מה אנחנו עושים כאן? אנחנו משתמשים בקודים מסוימים, סודיים, של חטיבות אנרגיה משולשות: א-ב-ג , י-ת-צ וכן הלאה … אנחנו פשוט מתייחסים אל האותיות כאל אנרגיות, כמו שיש לקריסטלים אנרגיות או לפרחי באך או לצמחים מרפאים. למשל, על ממשק אנרגיות דומה מושתתת רפואת ההומיאופתיה. לאנרגיות אלה יש סגולה של טיהור והגנה. אנחנו יכולים לזמנן באמצעות קריאת התפילה (בסידור, או באינטרנט – שיש בו נוסחים רבים ל"אנא בכוח", חלקם מוסברים היטב).
כאשר אנחנו מסיימים זאת, אנחנו מכניסים את שתי אותיות החודש ח' ו ת' כאילו הן "הפקק העליון" של הצינור. כעת אנחנו יכולים לצפות בעיני רוחנו בגוף המואר שלנו, ולראות אותו מטוהר (אחרי שנשפנו שלוש פעמים מהצינור) ולראות את האותיות כפי שהכנסנו אותן, כשהן שרויות בתוכנו ומעצימות אותנו בעצם הימצאותן בציר המרכזי שלנו.
ואנחנו מסיימים ב"שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד" [בכול ובכולנו]. השם המפורש גם הוא הינו שם אנרגטי, האנרגיה של האחדות, השם היותר מקובל ושגור על-פינו, הבא לסמל את אחדות ה י' שנמצאת בראש עם ה-ה' השנייה, שנמצאת בכפות הרגליים. אחדות המקור העליון עם ההוויה האנושית.
המסר הוא: שמע כל מי שרוצה ללכת ישר אל האל (ולכן הוא מכונה "ישר-אל" או ישראל), האור הגדול והמאוחד, המכונה בפינו "אדוני", הוא מקור כל הכוחות שלנו! הוא כוחנו, או אלוהנו, (אל=כוח) והכוח הזה הינו אחד בכול, שכן "לית אתר פנוי מיניה".

נסיים את המדיטציה הזו בהודיה על כך שקיבלנו אותה… חודש טוב לכולם, חודש של העצמת הרצון לדבוק באור האחד והעצמת המעשים הנובעים מרצון זה.

*

בי"ז תמוז מתחילים שלושת השבועות של "בין המיצרים". שבוע ראשון מצד ימין-חסד, שבוע שני מצד שמאל-גבורה, שבוע אחרון – שבוע שבו נבנה קו האמצע, קו של מיזוג ושל אחדות הניגודים.

י"ז בתמוז נוהג כיום תענית ואבל, שכן –
א. הובקעו בתאריך זה חומות ירושלים – לפני חורבן בית המקדש השני.
ב. לפי מסורת ישראל שוברו לוחות הברית ביום זה, היות שבט"ז בתמוז עשו ישראל את עגל הזהב ולמחרת, בי"ז בתמוז, ירד משה מהר סיני ושיבר, למראה עגל הזהב, את הלוחות.
בי"ז בתמוז מתחילים כאמור "ימי בין המצרים" – שלושה שבועות של ימי אבלות, עד תשעה באב, שבו חרבו שני בתי המקדש.
ב"ימי בין המצרים" מומלץ במסורת ישראל להתמקד בהיבטים יתרים של רוחניות ולצמצם פעילויות חדשות בתחום חומר. ההבנה היא שימים אלה מועדים לשיבושים ותקלות בתחומי החומר ועל-כן יש להקפיד "להכניס את הרוח לחומר".

צום י"ז בתמוז, בא כדי לאזן: להתאזן עם החומר, 'לעלות למעלה'. צומות באים בדרך כלל כדי לאזן רוח וחומר. הצום הוא התנזרות מהחומר, במובן של התנזרות מהרצון לקבל את האוכל, לספק את צרכיו של הגוף. לצום בלי להתפלל בבית הכנסת זה בסדר גמור, אם זו בחירתך, אבל עדיף אולי ליצור סוגים שונים של ביטוי אישי שיוצרים העלאה של התדר. היבטים של איזון, שמחה שלווה, רגיעה. בעיקר כדאי להחזיק בתודעה את שיווי המשקל, את האיזון בין שמים וארץ.

לכן אמנם הצום חשוב אך לא פחות חשובים היבטים של איזון.  יש לנקוט השגחה יתרה כדי לא ליפול לקטטה בראש או במציאות; לומר 'לא' לכל סוג של פחד, שפיטה וביקורת; לסרב לכל מה שהיצר הרע משיא לעשות, מה שמרגישים איתו באיזשהו אופן לא נוח – כדי לא ללקות בהאשמה עצמית, שהיא רגש מפריד מובהק (מפריד פנימית) ולכן מפר איזון רציני!

שיהיה תמוז חודש מבורך באיזון, חברים, ושנתברך בימים שקטים של אהבה ונתינה.

 
 

לבחירתכם - שתפו נא