שבועות

על ייחודה של אנרגיית ליל חג שבועות

סודו הכמוס של חג השבועות הוא באנרגיה הייחודית המגיעה אלינו, לפי "לוח המשדרים השנתי של כדור הארץ", ביממת ו' סיון. לא בכדי ניתנה ביממה זו התורה-אורה, ולא "במקרה" הוא אחד משלושת הרגלים – בהם נהגו לעלות לרגל לבית המקדש, "בית האלוהים" (העוצמתי לאין-שיעור בהווייתו ובתדר שלו). הד להבאת הביכורים, ראשית אונו והונו של האדם, לבית האלהים, נותר עד ימינו בטקסי הבאת הביכורים בהתישבות העובדת (אימא שלי רביעית מימין, ואחותי ה'גבוהה', אלפא ז"ל, שישית מימין; התצלום, באדיבות יד בן-צבי – מטקס חג השבועות בקבוצת חולדה, 1940+-) – 

במה מתאפיינת סגולתה המיוחדת של אנרגיית ו' סיון? 

על איפיוניו האנרגטיים של חודש סיון – ראו-נא כאן

האנרגיה הייחודית של ו' סיון – חג השבועות, מצטיינת בטיוב ובשיפור המהות הפנימית המאפשרת לאדם לסנכרן את שני רכיביו העיקריים: הגוף-חומר והנפש-רוח -נשמה (ה-נר"ן). כפי שהתורה מורה אותנו, במישרין או בטקסט מקודד הטעון פיענוח, כיצד להתנהל כך שנדע לחיות נכון יותר, באיזון חומר-רוח רצוי המביא שמחה ואושר, כך גם אנרגיית "חג מתן תורה" – תומכת באיזון זה ומעצימה אותו מאוד.
בכדי לקבל את המירב מכוח רוחני זה, נקטנו, לאורך כל הדורות, ביישום החוק האוניברסלי "דומה מושך דומה": קראנו (לא למדנו… פשוט קראנו) בתורה, בנ"ך ובתורה שבעל-פה לאורך כל הלילה, על מנת למגנט ביתר שאת את ברכת החג החגה אל כדור-הארץ בו' סיון. לאורך שעות היום, ממש כמו בשבת, נהגנו (כמובן מאליו – לאחר "ליל השימורים") לישון, ואין כשינה להוריד את מפלס ההתנגדות לקבלת אנרגיה מובחרת.

השם 'תיקון ליל שבועות' הגיע מספר הזוהר, שם מופיעה המילה הארמית "תיקון", שפירושה בעברית- "קישוט". הכוונה היא שהאנשים שאומרים את ה"תיקון" הם השושבינים המקשטים את הכלה-התורה, במהלך הלילה, לקראת "כניסתה לחופה" למחרת בבוקר, בעת קריאת עשרת הדיברות. יש המסבירים זאת מלשון התקנה – התכוננות לקבלת התורה שהיהודי אמור להרגיש כל שנה מחדש ביום בו ניתנה התורה. טעם נוסף שניתן לכינוי 'תיקון' הוא שלימוד התורה בלילה שלפני מתן תורה מתקן את חטאם של בני ישראל אשר, על פי האגדה במדרש שיר השירים רבה, ישנו עד מאוחר ביום מתן תורה, במקום לצפות לה בכליון עיניים, והקב"ה נאלץ להעיר אותם בקולות וברקים.

ארבעה טעמים מובאים על פי הפרד"ס לתיקון ליל שבועות:

• פשט – שיר השירים רבה א, ב: עם ישראל ישן כל הלילה ולא ציפה ער כל הלילה לקראת מתן תורה. משה היה צריך להוציאם מהבתים ("ויוצא משה את העם לקראת האלהים'" (שמות, י"ט, י"ז)).
• רמז – שלוש הרגלים כנגד שלושה אבות. שבועות כנגד יצחק שמידתו גבורה. לכן אנו גם מתגברים על תאוות השינה וערים כל הלילה.
• דרש – על פי המדרש, עם ישראל אמר "נעשה ונשמע" על תורה שבכתב, אולם תורה שבעל פה הוא קיבל מבחירה. כדי להראות את החיבה לתורה שבעל פה, אנו מראים את רצוננו ללמוד תורה שבעל פה בלילה, שהוא הזמן היותר מתוקן ללימוד תושבע"פ.
• סוד – בטרמינולוגיה הקבלית, הלימוד הוא קישוט ה"כלה" (השכינה) בכ"ד מיני קישוטים (כ"ד ספרי התנ"ך) לקראת הזיווג השלם עם ה"חתן" (הקב"ה) למחרת בזמן קריאת עשרת הדיברות (עניין זה מובא גם בסוף התיקון עצמו בקטע המצוטט מתוך האדרא רבא). מן הויקיפדיה

הדימוי הקבלי המפורסם, לפיו ליל ו' סיון הוא ליל כלולותיה (חיבורה) של 'ספירת מלכות' – 'שכינה' (צביר הנשמות בגופי אדם על הפלנטה, כלומר יחידות גופנפש-רוח-נשמה) עם 'ספירת תפארת' (הקב"ה) – מרמז לנו לא רק לכיוון של בגדי לבן ומאכלי לבן ("כלולות"), אלא בראש ובראשונה להבנת טיבה של אנרגיית הסיוע להרכבה בין חומר (שכינת העליונים על פני האדמה) לרוח (הקב"ה), ולאיפשור קבלתה בעוצמה.

כדי להיפתח ולספוג ביתר שאת את הכוח הייחודי הזה, יש הנוהגים לקיים בכל השנה, וגם בקהילה שאינה "דתית" אלא אמונית-רוחנית – את 'תיקון ליל שבועות' (לא 'תיקון' של משהו משובש אלא 'תיקון' מלשון 'התקנה' – עריכה, כמו 'סדר'). 

בהתאם למסורת המקובלים נכון ללמוד (או רק לקרוא) ב"תיקון" בעיקר פסוקי מקרא, תלמוד וזוהר. התפישה המסורתית המהווה בסיס למנהג זה מסבירה כי כדי לכפר, כאמור, על התנהגותם של בני ישראל בעת מתן תורה ראוי במועד זה של חג מתן תורה, להישאר ערים כל הלילה ולעסוק בקריאה של כתבי הקודש.

הספר "תיקון ליל שבועות" מכיל פסוקים ראשונים ואחרונים מכל פרשיות התורה ומספרי התנ"ך הבאים אחריה, וכן גם פרקי משנה, גמרא, קבלה, פיוטים ועוד.

לאחר 'בדק בית' של עצמנו, מידותינו ויכולותינו, במשך שבעה שבועות ("ספירת העומר הרוחנית"), אנחנו עורכים, "כ"נקיים יותר ומוכנים יותר", את ה"תיקון": מודטים וקוראים לפי המקובל בתנ"ך (כולל כמובן קריאה במגילת רות), בתורה שבע"פ, ובטקסטים ספרותיים מתקופות שונות, כולל יצירות מתקופתנו-אנו. בחדוות הקריאה והלימוד אנו מתכווננים באהבה לכוח המאזן הנפלא, היורד אלינו כאנרגיה קוסמית ייחודית, ומתחברים אליו. (בתמונה כאן – סיום תיקון ליל שבועות תשע"ו – 2016).

*

לתיקון ליל שבועות – (נלמד בתיקוני ליל שבועות בקהילת שצ)

מתוך ספר הזוהר, ח"א, ח', ע"א, בתרגום ישעיה תשבי (משנת הזוהר, כרך ב', תקע-תקעא):

רבי שמעון (בן יוחאי) היה יושב ועוסק בתורה, בלילה (=ליל מתן תורה) שהכלה (=שכינת ישראל) מתחברת (=בלילה זה) עם בעלה (=הקדוש-ברוך-הוא, לשם קבלת שפע אנרגיה שאיפיונה העיקרי הוא איחוד ארץ-חומר עם שמים-רוח באדם ובכול).

ששנינו: כל החברים של בני היכל הכלה (=נשמות בני ישראל בגופי אדם) צריכים באותו לילה – שהכלה מזומנת להיות למחרת היום בתוך החופה עם בעלה – להיות עמה כל אותו לילה ולשמוח עמה בתיקוניה שהיא נתקנת; לעסוק בתורה, מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, ובמדרשות של פסוקים וברזי החכמה, משום שאלו הם תיקוניה ותכשיטיה. והיא נכנסת עם נערותיה ועומדת על ראשיהם, והיא נתקנת בהם ושמחה בהם כל אותו לילה; ולמחרת היום אינה נכנסת לחופה אלא עמהם, ואלו נקראים "בני החופה". וכיון שהיא נכנסת לחופה, הקדוש ברוך הוא שואל עליהם ומברך אותם ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם.

כרגיל, אנו קוראים ב"ליל תיקון (=התקנת) הזיווג הקדוש" את תחילתה ואת סיומה של כל פרשה בתורה, וכן את תחילתם וסופם של ספרי נביאים וכתובים, וקטעים מהתלמוד ומספר הזוהר.
כמו-כן ב"תיקון": מדיטציה וטבילת-ים לעת שחר.
מנחה: שוש

*

*

קהילת שצ עורכת מדי שנה התכנסות של "תיקון ליל שבועות". אורחים, מכל צבעי הקשת הישראלית, מוזמנים לבוא ולחבור אל "שושביני הכלה" בליל ה"תיקון", ואולי גם להישאר איתנו עד לנסיעה לחוף הים – למדיטציית הזריחה. כ ו ל ם   מוזמנים (ללא מזומנים).
בואו של כל אחד לא רק מעצים אותו אישית, אלא גם תורם להעצמת המכלול, המכונה 'עם'.

לחג מתן תורה

מתן תורה
הוא מתן של אהבה
וחסד,
כנתינת יד
אב
לבנו
הלומד ללכת.

פעם אחרי פעם
אנחנו לומדים פה ללכת,
הנתיב מפותל וארוך
ושעות החשך-אור
מעיקות וצילן מתמשך –
אל בחירה שגויה
כאל יאוש זוחל קר
על הצוואר.

מתן תורה הוא מתן
אורה
לנו –
במשעולי ההתנסות
בכוכב הבחירה היחיד,
בדרך העולה, "הנפקחת לאורך",
בנתיב המרהיב –
אל אחדות הכל.

מתן תורה
בחסד האהבה
הוא נתינה של אור גדול:
להגיה,
לתקן –

לדעת איך לחיות נכון
ואיך למות נכון.

ולכן קריאת התורה
ולימודה – הם
מתן תורה
חוזר ונשנה –
לכול ולעצמי,

לעצמי באהבה,
תורה-אורה
בקבלה עצמית
חומלת.