תמוז

לראש חודש תמוז

כל חודש מתייחד במערך מסוים של כוכבים הנעים במסילותיהם. בתזוזתם משתנה קרינתם לכדור הארץ והשינוי יוצר בכל פעם קוקטייל חדש של אנרגיה. מראשית החודש האנרגיה עולה עד לשיאה, באמצע החודש, וממנו ישנה ירידה איטית, עד לסופו.

חכמת הנסתר היהודית רואה את הקשר בין התנהגות האדם לבין מערך הכוכבים (כמו אסטרולוגיות שונות בעולם), ולכן מוסרת לנו, באופנים שונים, רבות מהתובנות שלה על שינויים של האנרגיה הקוסמית על מנת שנתנהל בהתאם לה. ספר יצירה הקדום (המיוחס לאברהם אבינו) מתאר את ההשפעות השונות של הכוכבים והמזלות (מערכי הכוכבים) על כדור הארץ, הרבה לפני פיתוחי האסטרולוגיה הממוחשבים של ימינו. לדבריו, יש לכל חודש אנרגיה ספציפית הנובעת מכוחן של שתי אותיות מן ה-א'ב', כלומר, מן האנרגיה הייחודית להן, התואמת את אנרגיית מערך-הכוכבים כולו ואת אנרגיית הכוכב הדומיננטי במערך. נראה שהספר תוקשר היטב, כי אכן הוא מחבר במפורט את אנרגיית המזל (מערך כוכבי החודש) עם אנרגיית האות העברית ש'הולידה' אותו, עם אנרגיית אברי הגוף ואפילו עם אנרגיות החושים שלנו.  

לכל מזל (=מערך כוכבים=קוקטייל אנרגטי), יש יכולת לתגבר "משהו" במאקרו-קוסמוס (הפלנטה), ומכאן שבמקביל מתוגבר גם משהו במיקרו-קוסמוס (האדם).

לאחר החודשים אייר (השור – בעל האות ו') וסיון (תאומים – בעל האות ז'), מגיע תמוז – מזלו, מערך הכוכבים שלו, הוא כידוע הסרטן, והאות המולידה והמקושרת איתו היא חי"ת. הכוכב הדומיננטי במערך סרטן הוא הלבנה (הירח) והאות המקושרת אליה היא האות תי"ו.

בכתב האר"י האות ח' מורכבת מהאותיות ו+ז, כלומר, תמ-וז=תם ו'+ז' , במשמעות של "תמו (הסתיימו) חודשי אייר+סיון". מדוע? –

אייר – חודש האור, הוא בעל אנרגיה מתפרצת ובלתי מרוסנת כמו זיקוקים, מקיצה את נרדמי החורף-אביב ומעניקה תנופת התפתחות לחי ולצומח.

סיון – אנרגיה רכה יותר ובכך שונה מזו של אייר, מאוזנת מאוד (הדבר מובע באיזון ה'תאומים' והאיזון הצורני בכתיבת האות זי"ן).

אנרגיית שני החודשים, אייר וסיון, סיימה כביכול, לפי השם 'תמ-וז', את הבאת ההתחדשות לעולם ולאדם (גם אם ללא מודעותם), ולפיכך – תם הזמן של שני החודשים המצוין באותיות וא"ו וזי"ן, שיחד יוצרים את חי"ת – אות מזל החודש תמ ו-ז. התרכובת של אנרגיות שני החודשים מתלכדת ביחד ומביאה לשלמות. אחרי קבלתה העולם מוכן לטיפול אינטנסיבי בחודש תמוז, הבא עם האנרגיה העוצמתית שלו.

תמוז הוא אחד משלושת החודשים הקשים-יחסית בשנה – טבת, תמוז, אב. אנרגיות החודשים האלה חזקה ביותר והיא באה לתמוך באנרגיית הפרדה בכדור הארץ, משום שעולם החומר, על-פי אופיו ומהותו, זקוק לה על מנת להתקיים.

א' בתמוז מחזיק בתוכו את השתלשלות כל החודש. ממנו מתגברת האנרגיה עד לשיא בי"ז בתמוז – היום בו ירד משה מהר סיני ושבר בזעם את לוחות הברית לנוכח עגל הזהב. מיום זה נשמר מישור אנרגטי בן שלושה שבועות של אנרגיה קשה, עד להיפוך החל באמצע היום בתשעה באב.

ט' באב נחשב ליום של אנרגיה עוצמתית במיוחד, עד כדי כך שנערכת בו התמרה קיצונית מאנרגיה שלולת אור ("שלילית") לאנרגיה עתירת אור (תדר מאוד גבוה). לכן המסורת אומרת שתשעה באב הוא היום שבו ייוולד המשיח. המושג 'משיח' אינו מתייחס לאדם, אלא לתקופת זמן (על משקל בציר, אסיף, קציר) שבה יימצאו אנשים רבים במודעות רוחנית ובהחשבה עליונה של אהבה, איזון ואחדות ההפכים. האינדיקציה למצב 'משיח' היא השמחה, בהוראה הקרובה יותר לאושר. ואכן, אותיות השורש של 'משיח' הן גם אותיות השורש של שמחה. השמחה חשובה משום שהיא מאפשרת איזון לנוכח קשיי היומיום. גם 'חמש' שייך לאיזון, לקו האמצע, כי הוא מעין אמצע בין ארבע הספרות לפניו, לבין ארבע הספרות אחריו.

שלושת השבועות הקשים בשנה, בין י"ד לתמוז עד לט' באב, הנקראים "בין המצרים", משולבים מאנרגיות עזות של ימין (חסד) ושמאל (גבורה), וכך נוצרת עוצמת אנרגיית האמצע , שבגלל עוצמתה היא כביכול חזקה בהשפעתה על האדם ודורשת התגוננות מסוימת. בימי בין המצרים, ובכלל בחודש תמוז, לא מומלץ להתחיל דברים חדשים (לרבות נישואין, עסקים וכו'), ללבוש בגדים חדשים ואף לאכול פרי חדש, כי האנרגיה שאתה מכניס לעשייה החדשה היא של אותו הרגע, ובתמוז זו אנרגיה עוצמתית מאוד העלולה להגביר הפרדה. במידה ויש הכרח מסוים בהתחלות חדשות יש דרכים להגן עליהן.

מתשעה באב, לאחר שישה ימים, אנחנו מגיעים לט"ו באב, שהוא מועד מיוחד אנרגטית. החגים והמועדים העבריים מתוכננים לקליטה יתרה של האנרגיה הקוסמית ובזמנים אלו, בחודשים תמוז ואב, איננו רוצים זאת, ואפילו מעוניינים להישמר ממנה, אם מצבנו בינוני מינוס. באם התדר גבוה נקבל תיגבור עוצמתי נוסף עבורו. אמצע אב יוצר סוג של התהפכות המביאה איתה כוחות של שינוי לטובה.

ילידי חודש תמוז אינם כפופים באופן מיוחד להיבטים שליליים ביחס לאחרים.

תמוז הוא החודש היחיד הקשור במחלה, ששמה כשם מזל החודש. במחלה זו קבוצת תאים מסוימת בגוף יוצאת נגד הגוף עצמו. הגוף כביכול קורא תיגר על עצמו, ומתחילה פעילות של כאוס. בחכמת הנסתר העברית מצביעים על כך שזרע של כל מחלה מהסוג הזה מתחיל בחודש תמוז, ולכן רצוי לנקוט פעולה יומיומית שתחסן אותנו מהטמנת הזרע הזה. האנרגיה העוצמתית של החודש מטלטלת כל כך עד שהיא יוצרת הפרדה בתאי הגוף וכך קבוצת תאים עלולה לקבל אנרגית הפרדה מובהקת של מעין התקוממות.

האות של מזל סרטן – חי"ת – היא גם מבחינה ויזואלית בעלת אנרגיה סגורה, וכביכול שני כוחות מושכים בה לכל צד. גם הסרטן הוא בעל חיים שהולך הצידה, וזו הליכה משובשת ומקוטעת, יציאה לפעולה ועצירה. זוהי אנרגיה לא ישרה ולא מאוזנת עם נטייה להגיע לקיצוניויות.

מדרש השם 'סרטן' מעיד גם הוא –

א. על הפוטנציאל הקשה והמזיק הטמון בחודש. סר – מלשון 'להסיר', וגם מלשון הביטוי 'סר וזעף' המציין מצב רוח ידוע של כעס מהול בטינה. אדם סר וזעף הוא אדם שהסיר מעצמו את אורו, הוא כביכול, יחסית, שלול אור. יש להיזהר ממצב זה כל השנה, קל וחומר כאשר אנרגיית הימים הספציפיים בתמוז עלולה להתמגנט אל ה'סר וזעף' באשר הוא ולהיקלט בתוכו בחוזקה.

ב. על מה שראוי להקפיד עליו בחודש תמוז: להסיר טינה. ב'סרטן'  חבויה ההמלצה להסיר את הטינה, הקשורה לתלונה ולהתמרמרות, וקרובה לשנאה וקנאה. זהו רגש של הפרדה, שכן הוא מרחיק אותך מהאדם שאתה שומר לו טינה.

מכאן שההמלצה החשובה לחודש מזל סרטן היא להסיר את הטינה, להיות מאוזנים, ולא להסכים להיות בעצב או בכל תחושה ורגש של הפרדה, לרבות כעס, תסכול, ביקורת ושפיטה, ציניות, התמרמרות. ההמלצה הזאת טובה לכל זמן אך בתמוז היא קריטית. האנרגיה של החודש, ובמיוחד בימי בין המצרים, תיתפס אצל האדם שנמצא בהפרדתיות, על-פי העיקרון הקוסמי 'דומה מושך דומה', ולא תזיק לאדם שנמצא במודעות רוחנית טובה, בשמחה. שכן האנרגיה של תמוז מתחזקת-חומר, כלומר, רכיבי הפרדה טבעיים בעולם, והיא עלולה כביכול להיתפס באדם בעל תדר של נפרדות (כעס, תלונה, מרי וכו'). אם האדם לא נרגע גם אחרי אייר וסיון, המעוררים והמאזנים, והוא באנרגיה נמוכה – עליו להתכוונן במיוחד בתמוז, לבנות רוגע ושקט פנימי בתוכו. אם הרוגע הופר – ראוי 'לנקותו' מיידית.

כשאנרגית תמוז פוגשת באדם בעל תדר גבוה היא מגבירה ואף משלשת אותו ע"י התמרת עצמה. היא נכנסת בחוזקה לאדם, חודרת בעוצמה דרך ההילה שלו, המורכבת במודע מרגשות ותחושות חיוביים, אחדותיים, וכך היא מתהפכת ומשנה כיוון. עוצמתה, ולא מהותה, נרתמת לחיוב.

מה שנכון תמיד, נכון כעת כפליים – חשוב לאחוז בתדר גבוה ולהימנע מהורדת התדר. יש לעשות דברים שמאפשרים לך תדר גבוה, באינטראקציה עם אנשים אחרים ובפנימיותך, במחשבותיך. יש להתמקד במעשים אחדותיים מעלי תדר, פנימיים וחיצוניים – כל אחד לפי דרכו – נתינה, יצירה, מדיטציה, התנדבות, טיול בטבע ועוד.

בתמוז לא מומלץ להתעסק בטיפולי עומק אישיים נפשיים, בהם, למשל, מהדהדים את הילד הפנימי ואת גוף הכאב כחלק מהתהליך הטיפולי, מה שעלול למגנט אלינו כאב ובלבול.

צורת שתי האותיות של החודש, חי"ת ותי"ו, היא צורה של מחסה, סוכך: עלינו כביכול לשים בעזרתן, בהדמיה, סוכך מעל לראשנו, ולהיכנס כביכול למקום של מחסה-אור.

האות תי"ו, אות הלבנה, קשורה למידת הפיקוח העצמי, כשהחלק המאוזן התחתון שלה מגשש לפנים ומאפשר לפקח על הדבר שעומד לפנינו. זוהי אנרגיה המאפשרת בחירה תוך פיקוח על מה שהוא נמ"ר (נכון מתאים וראוי) לעשותו, ממש עכשיו ולא בהתמהמהות.

אמצעי הגנה נוסף וחשוב בתמוז הוא השימוש בתפילת אנא בכח ש"שם בן מ"ב אותיות", שם ההוויה, מקודד בה. בשם הזה יש סגולה מיוחדת של הגנה ואיזון על פי חכמי הקבלה.

השימוש ב"אנא בכח" הוא כשימוש בשריון אנרגטי. מוצע לנו, בחכמת הנסתר, לייצר מן הטקסט הזה, הנמצא בכל סידור, מעין מגן; לארוג ממנו, כאילו, "בד" של הגנה, ההולך וסובב את מלוא אורך הגוף הפיסי והאנרגטי. ויש כמובן לחתום את התפילה בשורה הסוגרת את המעגל האנרגטי – בשכמל"ו. אותיות חי"ת ותי"ו של אור יהוו בהדמיה מעין מסגרת לבנייה זו. המדיטציה שאנחנו מבצעים כאן בהתכנסות, יוצרת התחלה מעולה של הגנה, עקב הסינרגיה של העשייה המשותפת בערב ראש-חודש זה, המקפל בתוכו את החודש כולו.

 חודש טוב שיהיה לנו, וקליטת אנרגיה באיזון, תוך נתינה באהבה.