מדיטציה ורשומה ליום ההולדת העברי

שרעפת (מדיטציית) ליום-ההולדת ורשומה-הצעה לאמרה ביום זה

"קיבלתי" את השרעפת ליום-הולדתי ואני מעבירה אותה באהבה לכל דכפין.

 

מהי שרעפת? המושג הוא מעין-חידוש המבוסס על רצון "לדבר עברית" (למדיטציה – בלועזית, וודאי אגלוש מכוח ההרגל) ומשמעותו היא חיבור 'שרעפים'-מחשבות עם 'סרעפת'- איבר הנשימה ועם 'שרפים' – מלאכים, כרמז להתכוונות למטאפיסי. השרעפת הרשומה כאן בהמשך נכתבה כמופנית לאישה אך כוחה יפה לכל גבר…

רקע לשרעפת יום ההולדת

לפני שנים אחדות, לכבוד יום ההולדת העברי שלי,
"שמעתי" שרצוי למי שנולד עברי
לציין את יום הולדתו בתאריך העברי,
ולחוג לעצמו חוג רוחני – מעגל של אור,
מסביבו ולסביבותיו, לאורך כל היממה,
כדי לבצע פעולות ייחודיות, רבות-עוצמה,
שרק פעם בשנה אדם יכול להשיגן… וכך נאמר לי:

שרעפת יום-ההולדת ייחודית אם-כן לתאריך העברי בלבד (לכן השם העברי למדיטציה מופיע כאן). תאריך זה קרוב מאוד למועד שבו נולדנו (יותר מן הלועזי). אותה אנרגיה של תאריך יום הלידה שורה על יום ההולדת מדי שנה והיא המאפשרת התבוננות עצמית זו. רצוי מאוד לערוך את השרעפת בתוך יממת יום-ההולדת אף כי ניתן לערכה גם יום לפניו או יום אחריו (האנרגיה עדיין מאוד דומה לאנרגיית מועד הלידה).

הרעיון הוא לחזור אחורה, בהדמיה, לזמן ההולדת (הלידה), הפעם מתוך הבנה שאני, הבוגרת, אלווה את תהליך הלידה, אחבוק ואטפל בתינוקת בת-יומה, ארעיף עליה אהבה, ואגלה לה את רזי משמעות החיים וסודות המודעות הרוחנית.

הדיבור בהדמיה-שרעפת זו הוא בעצם דיבור לנשמה-התינוקת (baby soul) המוכלת על-ידי (ניצוצית) הנשמה ואוצרת בקירבה את רגעי תהליך הלידה והיציאה לאוויר העולם. סביר כי רגעים אלה נחוו כטראומה מסוימת, בעיקר בגלל כאבי המעבר של העוברית בתעלת הלידה ובעת הנשימה הראשונה (שרופאי כאב טוענים כי היא גורמת לכאב עוצמתי מאין כמוהו).

הדיבור במדיטציה בהווה, המיועד לנשמה בעבר – בעת שהיא מגיחה לעולם, בא להקל, להרגיע, לנחם ולהתוות פתיחה טובה ל'קפיצה הקוואנטית' של התמרת תודעת 'אני גוף עם רוח' לתודעת 'אני רוח בגוף'.

תודעת המודטת היא אם-כן בו-זמנית תודעת הנשמה הנולדת בגוף (עבר) ותודעת הנשמה בגוף האישה-הבוגרת (הווה). סינכרון הזמנים מתאפשר היות שלנשמת אדם אין מושגי זמן כרונולוגי של כדור הארץ והיא משייטת חופשי בין עבר להווה (שלנו, בני האדם), לא על-פי שעון מסוים אלא על-פי חוויות, מועצמות במיוחד.

הודות למאפיין נשמתי רב-חשיבות זה (הקובע כי לנשמת אדם אין מושגי זמן של כדור הארץ), מתאפשרים שיחזורי גלגולים (רגרסיה טרנס-פרסונאלית) המהווים חלק משמעותי בעבודת המורה הרוחני, משום שראוי להבין ולתקן גלגולי עבר המשבשים את חיי הנשמה בגוף האדם בהווה. שיחזור גלגול יעיל כאשר מתרחש תיקון של מה שקרה בעבר.

שרעפת יום-ההולדת היא מעין שיחזור "גלגול" אך כאמור הפעולה כאן היא שחזור לשם תיקון ושידרוג של תודעת הנשמה בעת הלידה.

מדיטציית החיבור עם הילד הפנימי היא מן הסוג הקרוב ביותר למדיטציה זו.

מהלך השרעפת

רצוי להדליק נר ולהתבונן באש תוך כדי נשימות קצביות שקטות והדמיית מילוי הגוף באור.

אפשר לשבת או לשכב בעת השרעפת; רצוי לשכב בתנוחת עובר בהתחלה ואחר-כך לעבור לישיבה.

כעת ניתן לדמות את עצמך כעוברית ברחם ובהמשך לדמות התחברות תודעת האני בהווה עם תודעת הנשמה בעוברית; הדיבור הפנימי הנוצר כעת עם העוברית עשוי להיות כזה:

אור ואהבה לך אני (או השם שלי) כשאת עדיין ברחם; אני הנני את-לכשתגדלי, ואני מודה ושמחה על רגע היוולדותך ההולך ומתקרב. אני יודעת שצפוייםכאבים לגופיף הקטן אבל אני רוצה לעודדך – הם כדאיים. אני כאן איתך באהבה רבהובתמיכה של חיבה וחמלה.

כעת רצוי לדמיין את עצמי עוברת בתעלת הלידה ונושמת את הנשימה הראשונה.שתי הפעולות האלה נעשות מתוך תודעת הנשמה התינוקת ומתוך תודעתי כבוגרת, בו-זמנית.בגלל הכאב הרב ראוי לנשום נשימות מעגליות עמוקות וכאילו לאחוז בידי התינוקת (עצמי), בתמיכה ואמפטיה.

לאחר הלידה – – –

אנא המשיכי ככל הנראה לך.

העבירי לבסוף, בשיחה נינוחה, 'שיעור של מודעות' לנשמה הקטנה. ב"שיעור" אפשר לבאר בפשטות את שלושת העקרונות של משמעות החיים – נינו"ה, ניסוי – ניסיון – התנסות, או לציין כל נושא אחר הפותח למודעות הרוחנית.

תוכלי לסגור את השרעפת בהודיה ובברכת אור לנשמת התינוקת, לנשמתך הבוגרת ולנשמות אימך ואביך. צרפי ברכה למקום בו נולדת, לאנשי הישוב שבו הוא נמצא, למרחב הפיסי שבו את חיה היום ולנשמות האנשים הנוכחים משמעותית בחייך. תוכלי גם לברך את הארץ ברגעי הלידה שלך ובזמן הווה, ואת העולם כולו ברגעי הלידה והיום.

ניתן כמובן לסיים בהודיה ואהבה לבורא, מאפשר מדיטציה זו ומאפשר  ה כ ו ל.

*

הצעה לאמירת אור – ביום ההולדת שלך

הדברים הבאים הם הצעה עבורך – לאמרם ביום-ההולדת שלך ("גזור ושמור").

ביום ההולדת, לפי אמונות שונות, נפתחים עבורנו שערי שמים ושערי תשובה – ביתר שאת. ויש להדגיש שכמובן מאוד חשוב מאוד לומר את הדברים מתוך כוונה מלאה, מעומק הלב. ראוי לקרוא ולהבהיר לעצמך את הכתוב, קודם לאמירה, כמה פעמים, ורק אחר-כך רצוי להדליק נר לבן ולקרוא בקול ובכוונה יתרה – אך ורק את מה שמתקבל על דעתך:

בראשית ברא אלוהים את השמים-מלמעלה: את רוחי, ואת הארץ-מלמטה: את גופי; והכול היה תהו ותהום בי, ובהייה ובוהו, וחושך עמוק…  ואז נברא, בחסד אמירת האל – "יהי אור" – אורי, אורי-שלי. שמים וארץ שבי היו לְאחד, לאור. אוֹרי. וכך – ראיתי אור ראשון…

היום יום-הולדתי ה-XX,

ולכבוד יום זה, יום  X"X בחודש XXX, ה'תשXX  (או תאריך לועזי) –

אני הנני שרוי/ה בהודיה עמוקה לאלוהים, שהוא הכול והכול בו, ובתודה רבה לנשמת האם שלי (אשכול הנשמות) ולכל מלאכי עליון –

תודה שאתם עוזרים לי, מכוונים אותי ומאפשרים לי חיים של תשוקה להתפתחות באור האהבה.

אני מודה להורי,  XXXו- XXX  (עליהם השלום?), שחברו יחדיו להביא לעולם זה את גופי המבורך, ואיפשרו לי ללמוד את עצמי – את גופי ואת רוחי, ואת עולמי, הפנימי והחיצוני – מבראשית.

תודה לבני משפחתי וחברי, שבחרו לחיות עמי, בטוב ובפחות טוב, והסכימו ללמוד ולהתפתח ביחד איתי.

אני מודה לך, אלוהים, על כל האור והלא-אור שבחיי. מהכול למדתי ואני ממשיך ולומד/ת… ומודה אני לך, אלוהים, על כל מה שנתת ואתה נותן לי, בחומר וברוח, על כול שמחה ועל כול צער, על כול אהבה ועל כול פחד, ועל היכולת ללמוד את תורתך – תורת האהבה והמודעות הרוחנית, כדי לעשות ולשמוע, להבין ולראות את העיקר – באחדות הניגודים ובחמלה.

אני מודה לך אלוהים על שכלולה המתמיד של היכולת שלי לאפשר לאנשים להגיע יותר ויותר אל עצמם, באורך רוח ובסובלנות. אני מודה לך על בריאות טובה ועל עזרה במצבים של קושי, ואפילו על הרצון להתמכר לבריחה כלשהי… מהבריחות האלה נולדים מצבי אור ואהבה, ומנפילותי אני לומד/ת את השיעורים המקרבים אותי לתיקון שלי, וכך אני מתפתח/ת מתוך קשב ואחריות, שמחה וחמלה, כלפי עצמי וכלפי הסובבים אותי בעולמי.

אנא, ביום הולדתי – כשיש לי רשות לבקש ממך, אלוהים, כול מה שארצה, אני מבקש/ת ממך לעזור לי לתגבר בתוכי יותר שמחה, יותר אור של חסד, חכמה וחמלה, יותר שפע של בריאות ושפע של אמצעי רכישה – שפע שאותו אני רוצה להקדיש ליותר אור בעולם, וליותר שמחה שלי בעולמי.

אני מבקש/ת ממך גם ברכת בריאות טובה וברכת שלווה ושמחה, לכול אהובי: בן/בת זוגי, בני משפחתי וידידי, באשר הם. אני מבקש/ת להנחות אותי להיות יותר עדין/ה כלפי האנשים מסביבי בתגובותי ובמעשי. אני רוצה לכונן יחד עמם יחסים של אהבה ושלווה, לשם צמיחה והתפתחות.

אני מבטל/ת בזאת כול מעשה שלילי שלי שהתרחש עד כה, ומתחיל/ה מבראשית – עם דף חדש של אהבה לכול ולעצמי.

אני מבקש/ת לדעת טוב יותר לקבל, לאפשר לאנשים ולעולם לתת לי, ולשמוח בשמחה של קבלה, ואני מבקש/ת לשכלל עוד ועוד את היכולת שלי לתת לאנשים, כפי מה שיצטרכו לו, ולשרת כראוי את מי שזקוק לכך.

אני מבקש/ת להפנים בענווה דימוי חיובי על עצמי. לדעת מעומק הלב שאני ראוי/ה, ושאיני תלוי/ה באיש. שאני ראוי/ה למיטב. שאיני זקוק/ה לאישור, להערכה ולתמיכה – אלא ממך! אני מאחלת לעצמי ומבקשת – ערך עצמי מאוזן וקבלה עצמית באהבה.

אני מבקש/ת עזרה בויתור על הרצון שלי לסנגר על עצמי, להתווכח, להצטדק ולהסביר את עצמי. אני רוצה לדעת לשתוק במקום כול אלה, ורק כשמי שממולי בוחר, רק אז לשוחח בנחת על הדברים שאני מרגיש/ה ורוצה.

אני מבקש/ת שיום-יום יתחדש עלי היום ושאוכל להבחין וליהנות מיפי הבריאה – דומם, צומח, חי ומדבר. אני מבקש/ת לדעת לתת במידה הראויה, לפי האיזון הראוי, ולקבל – מתוך התלהבות – את כול אשר מגיע אלי. אני מבקש/ת לשכלל את ההבנה העמוקה, הבנת שכל ולב –  שאתה זה גם אני, ושהכול אחד: השמים שלי והארץ שלי, 'אני' – בגופנפש, ו'הנני' – ברוח, הרוח של ניצוץ נשמתי הנצחי.

ברצוני לבקש להמעיט את התוהו, למזער את הבוהו, לפתוח לרווחה את לבי, לשכלל את יכולתי להרגיש ולזהות רגש, ולחוות באהבה את חוויית הכול אחד: לחוות את עצמי כשאני-הנני אהבה, ולחוש שאכן מסביבי – הכול אלוהים-אהבה.

הודיה ואהבה לך, אלוהים, אהבה ללא מיצרים,

ממני, XXXX , שהיום מלאו לי כבר XX שנים.

הודיה ואהבה לך, אלוהים, ביום זה –

היום שבו נבראתי-בגוף ונברא עולמי שלי החד-פעמי, מכוח רוחי הנצחית, עולם המעורב באהבה עם עולמות אנשים ונמצאים רבים בעולם הזה,

כן, ביום זה – היום שהוא יום הבראשית שלי, כמדי שנה בשנה.

אמן באהבה, כן יהי רצון באהבה.

(כל הזכויות אינן שמורות. אפשר ורצוי להכניס שינויים/תוספות לפי הרצון!)