ראש חודש כסלו

חודש"צ כסלו תשע"ח

 

מדיטציה לחודש כסלו

נאפשר לעצמנו בהודיה לפתוח את כתר הראש על מנת לקבל יותר אנרגיה מזו המגיעה כרגיל אל צ'אקרת הכתר; ה"יותר" הוא בגלל עצם המודעות והבחירה לקבל, כשאנחנו מגדילים בהדמיה את הזרימה.

א. מדיטציית נשימות האור

נודה למקור שהוא רחוק מכל רחוק, ונאפשר את הזרימה של האנרגיה. נאפשר לאנרגיה להיכנס לכתר הראש, ובנשימה עמוקה נראה כיצד הכתר מפיץ אור בהיר מאד שחופה ומתכסה ומתכסה וחופה על הראש כולו ועל מעבר לראש ולמעלה ממנו. האור גם מזין את ביצת האור שעוטפת אותנו. הזרימה מתחזקת ובצינור האור שלנו, שעובר מהכתר ועד לסוף הגוף המרכזי, משתלשלת בעוצמה האנרגיה – מהכתר אל נקודת העין השלישית כשצבעו כאן מתחלף לסגול בהיר, שמציף את רום הראש מסביב. כעת אנו רואים כיצד האנרגיה מגיעה לתחנה השלישית, בתחתית הצוואר, שקולטת אותה בעוצמה. כאן האור נעשה כחול ומופץ לחלק התחתון של הראש כך שנוצר מעין מחשוף כחול שהולך וזורם למטה, לשכמות ולזרועות. האנרגיה ממשיכה ומתפתלת שאנחנו עוקבים אחריה והיא מגיעה לתחנה הרביעית האמצעית, לגלגל האור של הלב, ונהפכת לירוק שמתפזר בחלל בית החזה ומזין את האיברים מסביב וגם עולה מעט למעלה ומתלכד עם הכחול וזורם לזרועות. בנשימה עמוקה נלווה את האנרגיה דרך כתר האור הלבן, דרך העין השלישית הסגולה, דרך הצוואר באורו הכחול, דרך הלב באור הירוק ונגיע כעת אל מקלעת השמש הצהובה, מחסן האנרגיה שלנו. כאשר אנחנו נחלשים אנחנו יכולים להיחשף בתודעה אל השמש ולחבר אותה לנקודה הזאת, והיא תטעין בעוצמה את מקלעת השמש לפי בחירתנו. האנרגיה הזהובה תומכת גם באיברים הפנימיים מלמטה ומלמעלה. ושוב אנו עולים למעלה אל האור הלבן בכתר, אל העין השלישית הסגולה וממנה אל הצוואר הכחול, ואל גלגל הלב הירוק, ואל מקלעת השמש הצהובה, ומכאן ממשיך האור לכיוון גלגל האור של החיק, שמאיר בצהוב ונעשה כתום ומפזר את האנרגיה הכתומה מסביב לו. ונעבור שוב מהכתר לעבר העין השלישית, ונרד במורד הצ'אקרות וצבעיהן לגלגל האור המכונה שורש, בחיץ הנקבים, וכאן נהפכת האנרגיה לאיטה לכתום-אדום שנוטה לחום, והיא יורדת מכאן גם ישירות לאדמה, וגם בחלקה זורמת לרגליים ומחזקת את שתי הירכיים, והברכיים, והשוקיים והקרסוליים, ויורדת ויוצאת דרך שני פתחים קטנים בכפות הרגליים. נחזור כעת ונזרים את כל האור בבת-אחת, מן הכתר לגלגל השורש.

עכשיו נוכל לדמות כיצד האור החזק הזה, העובר לאורך הגוף כולו, מאיר גם מבחוץ את ביצת האור שעוטפת אותנו, את ההילה, שמתחילה כשלושים ס"מ בערך מעל הראש, ונגמרת כעשרים ס"מ בערך מתחת לרגלים, ועל ידי שתי נשימות עמוקות נעצים את האור הפנימי ואת האור המקיף אותנו, ובנשימה השלישית את שניהם יחדיו.

ב. המשך: מדיטציית אור האמונה – אנרגיית חודש כסלו

בחודש כסלו אנחנו מקבלים אנרגיה יוצאת דופן ייחודית שהיא אנרגיה של אמונה ומי משמקבל ממנה בכוונה שלמה וטהורה מאשש מאוד את האמונה שלו, כלומר, את התובנה הבסיסית ש"הכול אחד".

לרצוננו נוכל להבין שהכול נברא בכוונה תחילה של 'חסד ואהבה' ולרצוננו נוכל להאמין שמי שפועל באהבה מקבל אהבה, ולהיפך. אנרגיית כסלו מאפשרת לנו הגברה משמעותית של האמונה, ולכן כעת, בהמשך למדיטציה, נבין בדמיוננו  את המושג 'כסלו' – כתמצות של הרעיון שכל אדם הוא "כיסא לו", כס ל'אחד'. כסלו.

ננשום נשימה עמוקה ונחווה את עצמנו בישיבתנו כאילו אנו כיסא של אור, ונחווה את עצמנו כאילו אנחנו 'כיסא לו' ואנו מאפשרים לו לשבת בחיקנו לשבת כאור שמייצג את הבורא, בורא הכול ומקיים הכול. נאפשר לדימוי שלו, דימוי שכל אחד מאיתנו ימציא, לשבת בחיקנו ונאפשר למהות שמתיישבת להדהד בנו בתוכינו את ההדהוד שלה, שכן בכל אחד מאתנו נמצאת המהות הזאת, ולא רק זה, אלא שהאור של הכיסא שהוא נגיד אור הגוף ואור נפש הגוף, הוא גם חלק ממהות המקור, מהות ה'אחד'. וכעת, בנשימה אחת נהפוך מן 'הכסא-לו' כשהוא בחוץ ל'כסא לו' כשהוא בפנים. ננשום אותו אלינו. נקפיד בו-זמנית לחוות את עצמנו הן ככסא והן כמהות-המקור המשתלשלת מן ה'אחד',  ונחווה הן את המהות הזאת והן את האני-הכיסא כנפגשים יחד. אפשר לחוש מה זה עושה לנו כאשר התודעה היא לא רק של הכיסא אלא של הכיסא שהתמזג עם מי שישב עליו… האם התודעה מתרחבת?האם אנחנו כעת, בהיבט החדש, נשארנו כיסא או הפכנו למשהו אחר… בכל יום של המדיטציה נאפשר לעצמנו להפוך למשהו אחר, שונה או דומה, ונקבל את מה שהפכנו להיות כמסר של יום.

כלומר, בהמשך זה של המדיטציה, לאחר שראינו בעיני הרוח כיצד א' (שהיא מהות המקור שהתיישבה בנו) מתלכד עם ב' (שאני הייתי בתחילה – כסא האור), ולאחר שנראה את ג' שנוצר מהמפגש הזה כצורה ייחודית, אולי אפילו מפתיעה, נבקש ואולי גם נקבל את המסר מאת ג'.

בסיום מדיטציית הדמיה זו נוכל להתרומם למצב של עמידה: ובעיני הרוח אני רואה כעת את דמות האור של עצמי עומד עם הגב אלי ואני מואר כולי… אני מסתובב עם הפנים אל עצמי כשאני עדיין מואר כולי, ושוב אני מסתובב עם הגב אלי, ומתלכד עם דמות האור שעומדת לפני…בעת הדמיה זו אפשר לעמוד בפיזי ואפשר להמשיך לשבת). ואני חג מסביב לעצמי כעת עיגול אור שלם ושתי הרגליים שלי סמוכות לקו העיגול הימני ולקו העיגול השמאלי, אך לא עוברות אותם. המיקוד יכול לעבור עתה לנקודת המרכז שלי, לקו האמצע של "מילת הלשון ומילת המעור", כלומר, לקו מן הפה שסמלו – הברית שנערכה בדיבור בן אבי האומה לאל, והוא מסתיים באיבר המין של הזכר הנימול, המכונה 'איבר ברית'. הקו הזה, כפי שספר יצירה ממליץ לנו לראות ולהבין, הוא קו האמצע, העובר מהרמות הגבוהות שמעל לכתר דרך הכתר למטה, במורד עמוד האור שקודם חווינו. הקו יוצא מתחתית הגוף המרכזי ומגיע למרכז עיגול האור שציירנו בעיני רוחנו מתחתינו.

נסיים את המדיטציה בהדמיה חוזרת: עיגול  האור שבו אנו מוקפים, ששורטט על ידינו קודם-לכן, מציין את האות סמ"ך, אנרגיית מזל קשת של חודש כסלו. שתי הרגלים והגוף מסתמלים באות גימ"ל, המייצגת את אנרגיית הכוכב השולט במערך קשת – כוכב צדק. ימין ושמאל מאוזנים כעת בתודעה שלי על-ידי קו האמצע.

כעת נוכל לפשוט את שתי הזרועות ימינה ושמאלה על-מנת להדגיש את הרצון שלנו להיות באיזון מושלם ועל-מנת להתברך באנרגיית האיזון הגדול, שהיא אנרגיית האמונה של חודש כסלו. נחזיק במודעותנו את התשוקה להיות מאוזנים בכל הקשר, ולפעול במתינות מתוך קו האמצע,שההיטל שלו יוצא מגוף האדם בדימוי הזה אל מרכז העיגול.

נוכל לסיים ולומר:

אני הנני (שם פרטי ואפשר גם בן או בת… – שם האם) – מואר ומוגן בחסד אלוהים באור ואהבה. אני בוחר באור ואהבה.

כעת אפשר אם רוצים להכניס את העיגול של הסמ"ך לתוך מגן דוד בדמיון. בניית המגן דוד מתחילה במשולש שפונה קדימה. ניתן לומר עם הדמיית הקו הראשון העולה משמאל אל הקודקוד – 'שמע', עם הדמיית הקו השני היורד ימינה – 'ישראל', ועם הקו הסוגר מאחור את המשולש – 'השם'. בניית המשולש השני, הפונה לאחור, מתחילה כעת בהדמיה עם הקו הרוחבי מלפנים, משמאל לימין – 'אלוהינו', יורד ימינה אל הקודקוד – 'השם', ולבסוף, סגירת המשולש מהקודקוד לנקודת השמאל – 'אחד'.

מתקבל מבנה פיסי-דמיוני של עיגול (שמייצג כאמור את סמ"ך – האנרגיה של מזל קשת), ובמרכזו שתי הרגלים והגוף (המבטאים את האות גימ"ל, שהיא כזכור האנרגיה של הכוכב השולט במערך הקשת – צדק); והעיגול עטוף במגן דוד. המגן דוד, על ששת קצותיו, מדומה כעת, לסיום, כמקרין אור ומפזר אור על סביבותי – באהבה, בהודיה, בחמלה וברצון גדול לנתינה. זהו האור המצטבר בי בכל משך המדיטציה שאני מעניק כעת לסובבים אותי, קרובים ורחוקים.

לאחר תום הפצת האור באהבה 360 מעלות מסביבי, אני נושם נשימה עמוקה לאות חיבור למציאות הפיסית ולקירקוע, וחוזר לכאן ועכשיו.