הנמר האמיתי – כוחו הסודי של הגופנפש

עוצמת הפעולה בהווה, הפעולה ברגע הזה ממש, מעצימה אותנו משום שאנו נמצאים-פועלים בתוך משמעות החיים – ההתנסות, בגוף ובחומר; ואילו פעולות המחשבה שבזיכרון העבר או במחשבת העתיד, לרבות מחשבות הפרדה על-אודות דמויות, אירועים, דפוסים לא-רצויים, פחדים וכיוצא-באלה, כל אלה נטולי חיים ונטולי ממשות 'נעה', ברגע הזה. קיים רק זכרון התנועה ודפוסיה האוטומטיים, אך לא התנועה עצמה.
"פעולה כעת" – זה שם המשחק הראוי על הפלנטה!

ואפשר להסביר את זה ככה: 'תת חוק' של חוק האיזון אומר שאנרגיה נעה (כלומר, פועלת, מתנסה) היא הרבה יותר עוצמתית מאנרגיה עומדת, כפי שמים זורמים הם הרבה יותר אנרגטיים ממים עומדים. לכן, למשל, יודעת העברית ש'שלולית', על מימיה העומדים, היא 'שלילית', עכורה, מחוסר תנועת המים אליה וממנה (ואפשר גם שקיבלה את שמה משום שהיא 'שוללת' את המעבר, שקודם להתמלאות המים שם היה אפשרי). 
ולכן, כשאנחנו פועלים בגוף (כלומר, מניעים יחסית הרבה אנרגיה) אנחנו מוציאים יותר אנרגיה, ולפיכך גם מקבלים יותר אנרגיה 'טריה', ובהתאם לזה, עוצמתיים יותר ממה שנקבל אם נפעל רק בראש, במעט אנרגיה של מחשבה.

לדוגמה, ניקח פעולת מחשבה הפרדתית,  כגון, "אתה לא יכול לעשות את זה". מאגרי הכאב מנפקים אנרגיית מחשבה זו בהקשרים שונים, אך זו הרי אנרגיה מועטה ביחס לאנרגיה שאתה משחלף (מוציא ומקבל) כשאתה פועל ממש בגוף. זו הסיבה לכך שנוכל לבטל את המחשבה השוללת יותר בקלות אם נזכור שהיא 'נמר של נייר' ביחס לכוח ה'אני' שפועל ועושה כאן ועכשיו. או במלים אחרות, תנועה מעניקה לך כוח! זה הנמר האמיתי. העשייה היא ההוצאה לפועל של המחשבה הכהה, ואי העשייה, לפי בחירתך המוארת, היא אי הוצאתה לפועל. זה הכוח של הגופנפש על גוף הכאב. והיות שגוף הכאב הוא חלק מן הנשמה – זהו כוחו של האני היומיומי על הנשמה בחלקה הכהה.

זהו ביטוייה של הבחירה החופשית: לא לשתף פעולה עם שום מחשבה שלילית, 'שלולת אור', 'מפרידה', כששיתוף הפעולה פירושו ביצועה, ואי השיתוף פירושו הימנעות מביצועה. זהו כוחו הגדול של 'האני'-גופנפש, ולכן עיקר 'עבודת האור' הוא לא רק לזהות מחשבה הבאה מן ההפרדה, כדי להפעילך במעשה הפרדה, אלא, ובעיקר, ללמוד להימנע מביצועה.

ה'נמר של נייר' מבקש שנחשוב שהוא חזק יותר. בהשפעתו, חושבת כך גם הנשמה המוארת. בהיותי במודעות רוחנית אני יודע, שההתנגדות להפרדה מעוררת את הנשמה אל אמת זכירתה את עצמה, אל אשליית הכוח המדומה שבה, שהוא ה'נמר של נייר', שהוא 'פרוסתה הכהה'.

בידינו לייצר התנגדות להפרדה. פשוט נזכור: המחשבה המפתה לסטות מן האור היא 'נמר של נייר'. אני-הגופנפש, בפעולותיי כאן ועכשיו, הנני 'הנמר האמיתי', כשאני בוחר לפעול באור למרות מחשבת הלא-אור. זהו סוד כוחו של האני-גופנפש הפועל במודעות למול 'החבלן הפנימי' המסית, הפועל-נחשב בתוכי, כמחשבה בלבד.

על הכוח הפנימי (הלוחם ב'אגו' ובחלקים המחבלים) ועל כוחו של הנמר האמיתי – "הבוחר" האמיתי, ראו נא בסרטון חשוב זה (בעיקר מדקה 14:45)