סדר ערב "שביעי של פסח"
שביעי של פסח הוא היום האחרון של חג הפסח, כ"א בניסן, ובו, על פי המסורת, חלה קריעת ים סוף. זהו יום חג כמעט לכל דבר, אף כי הוא חותם את שבעת ימי הפסח, ונהוג לערוך בו סעודה ולשתות ארבע כוסות. קריאת התורה, בבתי הכנסת, ביום זה (המתחיל עם שקיעת החמה) היא בשמות, יג/יז – טו/כו – כולל את "שירת הים". ההפטרה: בשמואל ב, כב/א-נא – "שירת דוד". ברוח המודעות הרוחנית שלנו – עיצבנו לנו את סדר ערב 'שביעי של פסח', וכל דכפין (שיכול/רוצה) ייתי (יבוא) ויקח.
הדלקת נרות החג: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב.
מה נשתנה הערב הזה משאר ערבי החג?
זה קרה בליל שביעי-של-פסח: זה עתה יצאנו ממצרים וקיווינו שנחלצו מהרדיפות ומהעינויים, והנה המצרים רודפים אחרינו. הים לפנינו, המצרים מאחורינו והמדבר סוגר עלינו מהצדדים. התלבטנו בין מלחמה במצרים לבין כניעה או התאבדות בים, כדברי המדרש. איש לא חלם שהישועה תבוא על-ידי בקיעת הים והליכה בתוכו. אבל: דווקא הבלתי-צפוי הוא שהתחולל / בזכות האמונה של עם ישראל.
ולכן – גם בערב זה נאכל מצות ונברך על ארבע כוסות: בליל הסדר יצאנו ממצרים כעבדים שלולי אור, ובערב שביעי של פסח, הוא הערב הזה, כולנו מוזמנים לצלוח את ים-סוף ולהיוולד בשלום מן העבר השני: בני חורין, בני אור!
כוס ראשונה – נס קריעת ים סוף
נודה ונברך את בורא כל העולמות ומקיימם – בחג חירותנו, חג התחדשותנו ואביבנו – על כל הטוב המצוי בנו, והניתן לנו, ולבני ביתנו ולבני העולם כולו. מי יתן ונחולל, כל אחד ואחד – את יציאת מצרים שלו, לפי ראות עיניו ובהתאם לבחירתו – באור ובאהבה. אמן! לחיים!
תורה: וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם. (שמות, יא, טז)
קריאת סיפור חציית ים-סוף מתוך ספר שמות, פרק י"ד, פס' ד-לא.
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם. ג וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר. ד וְחִזַּקְתִּי אֶת-לֵב-פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן. ה וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. ו וַיֶּאְסֹר אֶת-רִכְבּוֹ וְאֶת-עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ. ז וַיִּקַּח שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל-כֻּלּוֹ. ח וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה. ט וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ–עַל-פִּי הַחִירֹת, לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן. י וּפַרְעֹה הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוָה. יא וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. יב הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ–הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד-עוֹלָם. יד יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן.
טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. טז וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם–וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה. יז וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת-לֵב מִצְרַיִם, וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם; וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. יח וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. יט וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. כ וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ, וַיָּאֶר אֶת-הַלָּיְלָה; וְלֹא-קָרַב זֶה אֶל-זֶה כָּל-הַלָּיְלָה. כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. כג וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם–כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, אֶל-תּוֹךְ הַיָּם. כד וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל-מַחֲנֵה מִצְרַיִם, בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן; וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם. כה וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת; וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל–כִּי יְהוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.
כו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם; וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל-מִצְרַיִם, עַל-רִכְבּוֹ וְעַל-פָּרָשָׁיו. כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם: לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם עַד-אֶחָד. כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. ל וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-יִשְׂרָאֵל–מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת-יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.
חז"ל: ב'מכילתא' (אסופת מדרשי ההלכה על ספר שמות, מפרשת בוא עד פרשת ויקהל. המחולקת לפרשיות) מפורטים האירועים: מיציאת מצרים ביום ט"ו בניסן ועד ליל שביעי של פסח שבו ארעה קריעת ים סוף. "בלילה (אור לכ"א בניסן) ירדו לים ובבוקר עלו מן הים וראו את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים – אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ".
ב'סדר' שלנו נוכל – לבחירתכם – לאכול בכייף בין 'כוס' ל'כוס', או לקרוא את כל ה'סדר' בבת אחת. אפשר בנקודה זו להגיש מנה ראשונה או מרק; ואפשר בעת האכילה לשאול את המסובין: מה הייתה 'יציאת מצרים' שלך? או: מהי 'יציאת מצרים' שאת/ה מייחל/ת לה?
כוס שנייה – שירת הים
נודה ונברך את בורא-כל-העולמות-ומקיימם: על נס בקיעת ים סוף ועל איפשור האמונה בנס. מי יתן וכל אחד מאיתנו יבקע את ים ההפרדה שלו, יעבור בחורבה ויעלה בהתעלותו אל הארץ המובטחת שבתוכו! אמן! לחיים!
היום, ערב היום השביעי והאחרון של פסח, הוא יום טוב ושבתון; אנו מציינים בו כאמור את זכר קריעת ים סוף והצלת בני ישראל מפני צבא מצרים שרדף אחריהם, ועל כן אנו קוראים הערב את שירת ההלל וההודיה, שירת הים.
קריאת שירת הים – שמות, ט"ו, פס' א-יט
א אָז יָשִׁיר-משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ:
ג יְהוָֹה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָֹה שְׁמוֹ:
ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף:
ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ-אָבֶן:
ו יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָֹה תִּרְעַץ אוֹיֵב:
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ:
ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם:
ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי:
י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים:
יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא: יב נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ:
יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם-זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל-נְוֵה קָדְשֶׁךָ:
יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת:
טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן:
טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד-יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ קָנִיתָ:
יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָֹה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ:
יח יְהוָֹה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:
יט כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהוָֹה עֲלֵהֶם אֶת-מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:
כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
כא וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
שירה: אשירה לה'…
כאמור, ב'סדר' שלנו נוכל לאכול בכייף בין 'כוס' ל'כוס'. מוצע כאן להגיש מנה שנייה, ואפשר בעת האכילה לשאול את המסובין: האם את/ה מאמין/ה באפשרות של 'נס'? הגדרת ה'נס' – מאורע המיוחס להתערבות של ישות עליונה, כדוגמת התערבות אלוהית, או שליחי האל; אירוע שמסמל או מצביע על התערבות על-טבעית במציאות, במיוחד אירוע של הצלה, ריפוי, או ניצחון.
כוס שלישית – מודעות אחדות הניגודים
נודה ונברך את בורא כל העולמות ומקיימם – על הבנתנו את אחדות הניגודים ועל היכולת לחוות אחדות זו. מי יתן וכל אחד מאיתנו, לרצונו, יעלה ויבוא אל שערי הרקיע הפרטיים שלו! אמן! לחיים!
מדברי הקבלה והחסידות – שיאו של חג הפסח הוא ערב שביעי של פסח, ב'סעודת משיח'. 'משיח' מבחינתנו הוא שם צופן למועד שבו תתבסס בעולם אנרגיה של איזון ושל אחדות הניגודים. בשביעי של פסח, לפי הבנתה של תורת הנסתר, מגיעה לעולם אנרגיה ייחודית התורמת במיוחד לאיזון האדם והעולם. לכן, אנו אוכלים בסעודה זו מצות ושותים ארבע כוסות (ה"רוויות" באנרגיה זו), כדי שנוכל לספוג את האור הזה בפנימיותנו.
על-פי המסורת ישנם שלושה לילות בשנה, שבהם נהוג להיות ערים ולעסוק בתורה: ליל שבועות, ליל הושענא-רבה בסוכות וליל שביעי של פסח. הדבר קשור לתובנות של פנימיות-התורה על מהותם של מועדים אלה. להבנתנו, ליל השביעי של פסח הוא ליל האור המיוחד – ליל הארת אחדות הניגודים במלוא עוזה.
מוצע כאן להגיש מנה עיקרית ולסעוד בשמחה. אפשר בעת האכילה לשאול את המסובין: האם את/ה מאמין/ה ביכולת בני העולם, ברובם, להגיע לאיזון פנימי, ולהתמיר (מלשון 'תמורה', שינוי) את ה'פחות-טוב' בתוכם, ל'יותר-טוב', לפי בחירתם.
כוס רביעית – לבקשת נס האיזון בעולם
נברך ונודה לבורא-כל-העולמות-ומקיימם, על הנס המתרחש כשאנו מצויים באיזון גוף ורגש, שכל וחוויה, אדם וחווה: נס הבנת "שדה הכוח המאחד", המצרף איחוד ופירוד לאחדות שנייה חדשה, ונס חוויית ה'אחד בכל'. מי יתן וכל אחינו, בני האדם, יזכו לנס האיזון, באור ובאהבה, במהרה בימינו! אמן! לחיים!
קבלה וחסידות: כשישב החסיד הנודע רבי הילל מפאריטש אצל ה'צמח-צדק', הסביר הרבי את המשמעות של קריעת ים-סוף בעבורנו, ואמר: "בקריעת ים-סוף על כל אחד ואחד לקרוע את ה'ים' האישי שלו – את 'ים המחשבות' שלו, את כל המחשבות אשר אינן לרצון ה' – וללכת ביבשה".
'מודעות רוחנית' – מה היא אומרת? – מצד אחד אנו מצווים לפעול בתוך מסגרת הטבע ולא לסמוך על הנס. כשמתעוררת בעיה אנו נדרשים לנקוט את כל האמצעים הטבעיים והרציונליים, שבכוחם לפתור את הבעיה. אולם בה-בשעה חשוב לזכור שנוכל תמיד לבקש עזרה ולהתפלל לטוב. נזכור שעם ישראל נולד בנס, עבר במצרים סדנת "קורס בנסים", וכל קיומו מבוסס על נסים.
הנס, שלאורו אנו מבקשים ללכת, מתנוסס ברום שמי העולם כולו, שמי העמים כולם, והוא נס (דגל) האיזון, האמונה באהבה ובאחדות חובקת-כל!
ולפני אכילת הקינוח נסיים ונאמר:
נודה, ונבקש ונברך על קריעת ים סוף, על שירת הים, על מודעות אחדות הניגודים ועל הארת נס האיזון-באהבה בעולם כולו.
בשנה הבאה – בירושלים הבנויה: בירושלים המאוזנת-באהבה, הבנויה ומוגשמת בתוך כל בן-אנוש ובכולנו-כאחד!
א מ ן !
בתמונה: סדר ערב שביעי של פסח – בבית עמי ואיילת, פסח 2012
