מדיטציית שלוש הדקות – האקטיביזם הרוחני

 

מדיטציית שלוש הדקות – התחייבות-לעצמי לביצועה פעם אחת ביממה

(מתחילים בנשימות של אור במגמה להגיע, בהדמיה, לגוף מואר וללב מואר)

נושמים נשימה עמוקה ללב; רואים אותו כמעין מערה של ספירים, יהלומים, קריסטלים מכל סוג, מאוד מבהיקה וזוהרת; ובהקטנה אני יכול לראות את עצמי בדמותי הקטנה נמצא במערה הזו, היפיפייה, יש בה גם צלילים של אור, ויש בה גם אפילו ריחות של אור, והיא מאוד-מאוד נעימה. ואז אני יכול לראות כדור של אור, שמציין את ניצוץ הנשמה שלי, מתגלגל בגובה של הפתח ונכנס אל המערה. כאן אני יכול להתמזג אתו, להתאחד אתו, או להתחבק אתו, כשאני ממשיך ונושם נשימות של אור; כל הזמן – נשימות עמוקות, והחיבוק הזה בא לבטא את החיבור של 'האני' (גופנפש) עם ה'הנני' (נשמה), במערת הלב, כאשר הלב נתפס כ'רוח', ה"מקום" שמכיל: גם את התדר שלי, 'נפשגוף' שלי, וגם את התדר שלי ברמה של ניצוץ הנשמה. הוא מאפשר לנו בעצם במערת הלב את הפגישה הזו. אני יוצרת את החיבור, נגיד על ידי חיבוק. לרגע אחד, ישנה בתודעתי חוויה של חיבור, ולפני שהחוויה מתפוגגת, כשהיא עדיין קיימת, אני מאפשר למערה להכיל את הגלובוס (העולם) כולו, ועל ידי כך לציין את הבקשה שלי, ואת האיחולים שלי לכל נמצאי העולם – לעשות כמוני, או לעשות "כמוהם", זה בתנאי שמדובר כמובן, בתודעתי, על חיבור נשמה ו'גופנפש'; אני כאילו – המערה, שלרגע חובקת את כל העולם, וזה שהמערה חובקת את כל העולם אומר שהיא חובקת גם את מדינת ישראל, ואת ארץ ישראל; לרגע, על הגלובוס אני רואה את ה"משולש" הזה, עם ההתרחבות, עם ההצרה שלו למעלה, הוא נעשה צר ומגיע לאצבע הגליל; אני רואה את זה על הגלובוס. זאת אומרת, אני מאחלת את דבר החיבור הזה גם ל"שבט" שלי כאילו (למדינה), וגם לכל ה"שבטים" בעולם, ואז אני חוזרת ורואה את עצמי ביחד עם עיגול האור, ומשאירה את התמונה הזאת בתוכי, ואומרת בלב "וכך הוא" – "and so it is", כלומר "אמן, כן יהי רצון", הרבה פעמים אני אומרת זאת… ואני מסיימת בהודיה לאל: "תודה רבה לך, הודיה גדולה על האפשור הזה". 

(הערה: למי שהחמיץ עריכת המדיטציה פעם אחת ביממה – אפשר לבצעה פעמיים, ביממה הבאה)

על האקטיביזם הרוחני – ראו נא כאן