כשאני חושבת ואומרת 'אלוהים' אני מתייחסת ל'רוח הגדולה של היקום' ולנגזרותיה. רוח אינסופית אחת הפועמת בכל. זוהי 'רוח האחדות הגדולה', וכל ניצוץ-בגוף נושא אותה, ביודעין ושלא-ביודעין, לפי מודעותו. להבנתי, במקום נסתר אולי אפילו ממנו-עצמו, יודע כל ניצוץ-בגוף (ברמות שונות של מודעות לכך), שהאחדות המטאפיסית, הקיימת במקור שממנו בא, אמורה להתממש גם בפיסי, כאן על פני האדמה, בחברה ובמדינה שבה ה'גופנפש' חי. שאיפת השינוי להגשמת הצדק והשוויון הפועמת בניצוץ הנשמה שבאדם, יסודה בידיעת אותה 'רוח אחדות גדולה' שממנה הוא בא והיא – הוא.

כעת, לאור התעוררות הנשמות וזכירתן את עצמן יותר ויותר, בזמננו שלנו ממש (וכפי הנראה יותר מאי-פעם בהיסטוריה הרשומה) – הולכת האנושות ומתחברת  – ביודעין ובהכרה – אל פעימת הצדק והשוויון הנצחית, המקודדת בעומק ההוויה של כל בן-אנוש. וככל שזרימה זו מתחזקת – מתחזקים גם הכוחות המתנגדים לה, החסומים לאורה, החרשים לפעימת האחדות, ומבקשים לדכאה.

משחק הבחירה החופשית, המאפיין את הכוכב שלנו, משוחק לפיכך כעת בכל עוז. שיפור הערך העצמי האנושי לאור המודעות העצמית והרוחנית, והזכות הטבעית לחיי אושר ושמחה – מתפתחים והולכים, במעגלים מתרחבים והולכים, ועימם מתגברות ההתנערות העולמית מן הדיכוי והדרישה לצדק.

איזה כייף לי שנולדתי (שוב) אל התקופה המרתקת הזאת, המבורכת, שלא ככול קודמותיה, בשלל אירועים של 'שאיפה בלתי-מתפשרת לצדק'.