זרימת האנרגיה האנושית לכיוון מסוים של ביצוע-בפועל נולדת בתודעה: רצון – התכוונות ממקדת – בחירה – ביצוע (בפעולה). הרצון הוא איפוא זה המוליד את מהלכי האנרגיה האנושית בכול.

האנרגיה האנושית מתועלת לטובת האדם-הפועל ולטובת נמצאי-העולם (אנרגיית אחדות, פנימית וחיצונית) או לרעתו ולרעתם (אנרגיית הפרדה, פנימית וחיצונית).
הטוב והרע נמדדים בתחושת נועם והרמוניה או בתחושות הפכיות (חקר הרוח באדם מנסה להבין כיצד, לעתים, הטוב מעניק תחושה שלילית, והרע – תחושה חיובית).

שלילת הרצון החופשי של מישהו, במעט או בהרבה, במיגוון דרכים ומקומות, גורמת בדרך-כלל לסטיית היכולת של האדם הנשלל לבחור בפעולה של אחדות, ומפירה, כפעולה הפרדתית שולטת, את הזכות הטבעית לבחירה חופשית. בכך היא מפירה את כללי ה'משחק' על הפלנטה. ואולם, טבע העולם ומהלכיו יודעים לתקן שלילה כזאת (בתהליך מסוים, יחסית ארוך או קצר).

מידע זה נשכח מן הנשמה המנשימה חיים בגופי אדם על הפלנטה. לכן החוויה האנושית האשלייתית היא שיש אנרגיות נייחות למול ניידות ושיש לבצר את הנייחות האישית כדי להשיג הישרדות, בתנאים מעולים ככל האפשר, לי, למשפחתי ולצאצאיי. לשם כך יש להיאבק.
מאבקים (כמלחמות) מולידים אנרגיה של שולט-מקרבן מול נשלט-קורבן, וטראומות הנוצרות ממאבקים אלה דוחסות אנרגיה הפרדתית בנשמה בעוצמה רבה. אנרגיה זו היא בסיסו של יצר הרע באדם (גוף הכאב בנשמה). מסקנות משובשות של הנשמה מן הטראומות שחוותה ("העולם רע מיסודו", "הגברים כבני זוג מפחידים", "כדי לשרוד יש להיאבק" ועוד) – משבשות את תודעתה, ומכאן גם את רצונו של האדם ואופי בחירותיו.

לאור כל אלה על הנשמה שיצאה מהגוף בתודעה משובשת, לשוב ולהתגלם בחיים חדשים (כדי לשוב ולהזרים אנרגיה כפי הנכון, המתאים והראוי); עליה לתקן שיבושים שנחרטו בה ולשוב וללמוד כיצד לא לפעול ממודוס ה'שולט-נשלט'; לפצח את אשליית הנפרדות ולהבין שהכול אחד; לסנכרן עצמה עם כול חלקיה; להתנסות במיגוון התנסויות בתוך גוף-חומר ועולם-חומר.

איתגור הנשמה הוא כפול: לפעול להשיג הישגים אלה מתוך שיכחה עצמית, ולפעול מתוך שהייה בתוך אנרגיית החומר שהיא הופכית לאנרגיית הנשמה.

תורת המודעות הרוחנית הגבוהה באה, דרך לימוד האדם, לאפשר לנשמה-בגוף "להתעורר" לזכירה עצמית (בדרך של למידה מתפתחת, ולא בפעולות מזדמנות של טלטול, כגון סמים, חליטות או צום המיועד להעיר את הנשמה. במקרים כאלה לא מושגת במלואה תמיכת מודעותו של האדם).
באמצעות תמיכה יומיומית של הנפשגוף בהיזכרותה, פועלת הנשמה הערה להשגת יעדיה באחדות עם כל חלקיה, ובאחדות עם נמצאי העולם שמסביבה.