"חשבתי לפני הפגישה על מה לדבר ולא עלה בדעתי משהו"

שוש: בקשר ל"אין לי היום על מה לדבר" אף פעם אל תהיי מוטרדת! להנחיה שלי יש מעין אג'נדה ברורה לגבי כל נשמה; היא רואה את הדברים שיש ל"תקן" ו"לרפא" ואת התהליך להגיע לכך, והיא לא זקוקה לבן אדם עצמו שיעלה אותם. אבל מפני שזה מאוד נפוץ להתחיל ככה פגישה, כמו למשל אצל פסיכולוגים או יועצים לסוגיהם, שמבקשים מהמטופל לדבר על מה שעבר עליו בשבוע האחרון – אנשים מצפים לעשות כן ולי זה בסדר גמור. בנוסף ובעיקר – בהחלט מעניין אותי אם במשך השבוע החולף האזנת להקלטת השיעור הקודם, תימללת אותה, התייחסת אליה, ובעיקר – יישמת את הדברים, הלכה למעשה.

כשאת יושבת כאן ואומרת בפתיחת השיעור "אין לי משהו מיוחד", זו גם מעין-חסימה להתקדמות, וזו גם התחלה טובה שמזמנת שיעור שלם של דברים מיוחדים. בניגוד לפסיכולוג שלפעמים צריך את ה"חומרים" שלך מהשבוע הקודם כדי להתניע פגישה, כאן זה בדיוק הפוך. ועם זאת יש אנשים שבאים עם זוטות החיים שלהם מיד בפתיחת השיעור, ומנסים לכסח שיעור אחרי שיעור עם הדברים האלה, הצדדיים והשוליים, שקרו "בשבוע שעבר", מבלי להבין שגוף הכאב שלהם פועל בזה נגדם, מפני שבכך הוא לא מאפשר להם במהלך השיעור כניסה עמוקה לנבכי הנשמה. למעשה הם מייצרים כאן 'רעש' מסוים כדי למסך את העיקר, ותפקידי למנוע חסימה כזאת ולהתמקד במה שחשוב ביותר. 

ואם נדמה לך שאנחנו חוזרים על אותו נושא – הרי שזה לגמרי נכון! ומדוע? כי אנחנו מתקדמים בעבודתנו הרוחנית כאן במעין-ספירלה: אם את מציירת לך חרוט שניצב לפנינו על השולחן ואנחנו מתחילים להקיפו בספירלה, הנה קו הספירלה מייצג נושאים שונים להתפתחות. אם מראש החרוט נוריד קו למשטח למטה, נראה שאנחנו דנים באותו נושא בהיקף שונה בכל פעם, כלומר, ברמות ("גובה") שונות, ומתוך תובנה שונה. הנושא יכול להיות אותו נושא, אבל מבחינה אנרגטית הוא שונה לגמרי, כי את התפתחת ותובנותיך עלו וגבהו.

ההיבטים העיקריים שנעלה במפגשים – כולם באים לחזק את נשמתך. כאשר הנשמה חזקה יותר, בתחומי הערך העצמי וה'אני ראויה' – החיים נהפכים להיות הרבה יותר אינטנסיביים, זורמים חזק. האדם מרגיש נחוש, ממוקד, אסרטיבי, וההיבטים השונים של החיים מורגשים כ'מסתדרים' בנינוחות, בקלות, ובשפע מכול סוג.