עיצוב המציאות בנינוחות וקלילות

 

מי אמר שעיסוק, או עוסק, בנושאי מודעות עצמית ורוחנית

צריך להיות עניין רציני וכבד? 

חשוב וראוי להבהיר: הנינוחות, הקלילות, ההומור,

העליזות והצחוק,

מהווים חלק חשוב בצרור "המלצות המודעות הרוחנית".

לצרור רבגוני ומורכב זה, מטרה מובהקת ויסודית:

לאפשר לאדם, הרוצה ובוחר בכך,

לעצב בחייו שיפורים שונים 

עד כדי השגתו של שינוי רצוי –

שינוי שיהיה, לפי בחירתו, בעל חשיבות והשפעה על מהלך חייו

ואפילו על כלל עולמו, הפנימי והחיצוני.

ולמה, בעצם, התנהלות בקלילות והומור חשובה ומועילה היא

בתהליך השגת שינוי ותיקון במודעות הרוחנית?

משום שכשאדם מבקש ללמוד לעצב את המציאות שלו

כך שתהיה עוד יותר חיובית עבורו ועוד יותר מספקת, 

וזו אחת המשימות העיקריות בהוראת המודעות הרוחנית:

לאפשר לאדם להבין שעולמו הרב-מימדי, לרבות מציאותו היומיומית,   

הוא באחריותו, ומעוצב כל-הזמן על-ידו לטוב ולמוטב –

יש צורך לבאר כיצד זה "עובד" ומתרחש,

ובתוך ההתרחשות ההולכת ונמשכת הזאת –

ראוי להבין מדוע מצב-הרוח אמור להיות בדרך-כלל נינוח ואף קליל…

. 

ובכן:

א.

על-פי חוק אוניברסאלי ('חוק' במובן של 'תהליך קבוע של גורם ותוצאה'), שהיום

הוא כבר ידוע כמעט לכל המתעניינים ברוחניות,

אנרגיה בגוון X מושכת אליה אנרגיה בעלת גוון דומה, גוון X.

למשל: אם אני במצברוח שפוף אמשוך אלי

אנרגיות אנושיות שפופות (כמו טלפון מדודה שפופה…),

אמשוך אלי מצבים שפופים ומשופפים (כגון שבירת כוס בטעות, או מעידה,

או – אם השיפפון נמשך זמן רב –  ימוגנטו אפילו סתימה בביוב,

או ליקוי פיסי, או פיטורים מהעבודה, ועוד ועוד, טפו-טפו…).

לעומת זאת – אם אני במצב-רוח טוב ונינוח,

שרוי בזרימה-ללא-התנגדות למה שמסביבי –

אמשוך אלי אנשים מאירי פנים, מראה משובב נפש,

או ספר מסוים המגיע אלי בדיוק כשברצוני להתעמק בנושא שעליו הוא נכתב.

בשפת חז"ל מנוסח החוק הבסיסי הזה בלאקוניות אינדיפרנטית (בלתי מוטה) 

אף כי הוא מופיע בדרך-כלל בחיווים פסימיים וביקורתיים-משהו:

"מצא מין את מינו"… 

.ב.

מעשים, דיבורים, מחשבות ורגשות בעלי גוון שלילי, שמפיק אדם,

עושים את העבודה הלא-רצויה הזאת של מיגנוט השליליות אליו.

ה'ביצוע' שלהם ממלא את המרחב האישי באנרגיה

שאנו מכנים אותה "אנרגיית הפרדה" – משום שהיא  מ פ ר י ד ה –

בינו לבין עצמו (המצפון – אחראי על הפיצול הפנימי הזה)

ובינו לבין מי/מה שהוא עושה (לו) / מדבר (איתו או עליו) / חושב ומרגיש עליו וכלפיו.

אפילו מחשבות-תחושות-רגשות שליליים-הפרדתיים בלבד,

כגון (שלא נדע…) עוינות, חשד, כעס, זעפתנות ונרגנות, תלונתיות, ביקורתיות ושפיטה,

התנגדות למתרחש, תחושת חוסר מתמדת, סבל, צער, דכדוך, מרירות, האשמה, קנאה,

חשד, גאווה, צורך לרצות, הונאה, בגידה, הפרת אימון וגניבת דעת, חשש וחרדה,

דימוי עצמי נמוך, הלקאה עצמית והאשמה עצמית, תחושת קורבן או מקרבן וכדומה –

"צובעים" את המהות הכללית של האדם ומגדירים אותה

כ'סך-הכל' שאינו חיובי, כלומר, כמכלול אנרגיה אנושית המכונה 'תדר נמוך',

מכלול הנתפש כבלתי-נעים ומורגש כמכווץ וסוגר. 

כל-זאת רק כשהוא מתאפשר לעיתים (בתקופת משבר או מחלה, למשל),

או (חס וחלילה) – בדרך כלל.

ולהפך –

מעשים, דיבורים, מחשבות ורגשות מכל הסוגים,

בעלי גוון חיובי, המורגש כ'פתוח' (משום שיש בו "הליכה לקראת"), כמו:

נתינה בנדיבות ובלב שלם, הודיה, חמלה, התמסרות, התמקדות, מתן עזרה, אהבה וחיבה,

אחריות, אמפטיה, סולידאריות, קבלת השונה, עידוד, שיתוף, כנות, הוקרה,

פירגון, הכלה, סליחה ומחילה, אמונה, קבלה עצמית וביטחון עצמי, נאמנות ונאמנות-לעצמי,

טיפוח כוונות טובות, טיפוח אני-מאמין חיובי, הסכמה מראש להצליח או לטעות,

תחושה מבוססת-מציאות של פרודוקטיביות, מעשים גורמי עונג והנאה פיסיים-נפשיים –

כל אלה מאפשרים חיבור ואחדות (פנים וחוץ)

ולכן הם מאפשרים – 'תדר גבוה' יותר, המורגש כנעים וכייפי.

ג.

המהות הכללית של האדם, בזמן ספציפי או בהתמד כללי,

עלולה אם-כן להיות, בדרגות שונות,

יותר שלילית (בגוון של 'הפרדה'),

ובכך למגנט שליליות,

כלומר, לעצב מציאות זמנית או קבועה שרבה בה השליליות,

או, היא עשויה להיות יותר חיובית (בגוון של 'אחדות'),

ובכך למגנט חיוביות ולעצב מציאות חיובית.

ד.

מיגנוט ה'דומה' את ה'דומה' מתאפשר הודות ל"חוק הפוטנציאליות הטהורה",

שבמקורות העבריים הוא אבן-פינה רבת הקשרים,

וד"ר דיפאק צ'ופרה, בספרו "ההצלחה בשבעה חוקים רוחניים"

(1994, תורגם לעברית וראה אור בהוצאת מודן)

מגדירו בוירטואוזיות מומלצת מאוד לקריאה.

"חוק הפוטנציאליות הטהורה" מושתת על העובדה שליבתו הרוחנית של האדם,

הלוא היא נשמתו,

היא תודעה טהורה (פוטנציאליות טהורה) המקושרת

מעצם טבעה ל'שדה הפוטנציאליות הטהורה' –

שדה כל האפשרויות והיצירתיות האינסופית.

ההבנה היא שרוח אחת מאוחדת מקשרת את כל היש והאין,

ורוח זו, מכוח היותה שורה בכל, מחברת בתוכה אנרגיות דומות,

כמו 'מה שנחפץ' עם 'הנחפץ עצמו' –

לפי רצונו, כוונתו ובחירתו של האדם

ובהתאם לגובה התדר שלו  

(תדר אישי של אדם מתקבל משקלול וירטואלי של כל מאפייני האנרגיה שבו ברגע נתון).

ככל שהרצון עז יותר והתדר גבוה יותר,

מופקת מציאות נחפצת יותר בכל מישורי החיים.

ה.

בתחום המודעות הרוחנית,

כלומר, במודעותו של אדם המדגישה את ההתייחסות היומיומית

לעצמי הגבוה, 'הליבה הרוחנית של האדם', ומבינה וחווה אותו

כטבעה האמיתי, כמקורה וכבסיסה, תוך שאיפה לעוררה

למודעות הרוחנית  ש ל ה –

נלמדים היבטים תיאורטיים ומוטמעות דרכי התנהלות שונות

של שליטה עצמית ובקרת תדר.

כל אלה מאפשרים לאדם "למשול ברוחו",

למעט במחשבות וברגשות שליליים – בין השאר על-ידי טיפול יסודי

במקורותיהם: חסרים ותובנות מוטעות בילדות, דפוסי פעולה ומחשבה שגויים,

חסימות ו'שריטות' מטראומות שונות, בחיים 'האלה' או 'בחיים אחרים'.

הלמידה כוללת גם מעקב עצמי יומיומי אחר תוצאות הבחירה בשינוי,

וכרוכה בהקפדה על עשייה ודיבור (פנימי וחיצוני) בגוון חיובי.

ו.

רוח הנינוחות, הקלילות, העליזות, ההומור הטוב והצחוק – מאפשרת כידוע

חיבור ואחדות, פנימיים וחיצוניים.

כל אלה, המבורכים, אינם מביאים כידוע לסגירות וכיווץ

אלא להיפך, ל'שחרור' והרפיה, לפתיחות ומצב-רוח מרומם.

הפתיחות המושגת על-ידי נינוחות וקלילות והומור (בריא!)

מאפשרת תקשורת טובה יותר של ליבת האדם עם שדה הפוטנציאליות הטהורה,

ובכך מתבצע עיצוב טוב יותר של מציאותו.

כך, ובדרכים רבות אחרות,

מתאפשר לאדם (לעיתים ביודעין ולעיתים שלא-ביודעין, ורצוי כמובן במודע ובכוונת מכוון),

להעלות את התדר שלו ,

לחייך לעולם ולשדר אנרגיה חיובית מסביבו;

ובכך, כמבואר, מתהווה בעבורו מציאות חיובית –

לרווחתו ולרווחת הסובבים אותו, קרובים ואפילו רחוקים.

ז.

באמצעות העלאת התדר – 

גם, בין השאר, 

על-ידי נינוחות וקלילות

שאדם יכול, לרצונו, לסגל לעצמו – 

מעוצבת בהדרגה מציאות משופרת,

פנימית וחיצונית,

ומושג

ש י נ ו י,

שהוא לעיתים שינוי ("תיקון") משמעותי מאוד, 

משביח אורחות-חיים וממשמע אותם, יקר מפז.

מומלץ להסבר נוסף: https://www.youtube.com/watch?v=NSGqY7fmMOc