העדפות זוגיות שונות בשירות הנשמה

לאורך י"ח שנות עבודתי המדהימה-אותי והנפלאה-לי (עדיין – בכול יום!) עם הנשמות בגופי-אדם, נדרשתי לא אחת לסוגיות מיניות ומגדריות מרתקות, וביניהן סוגיית ההומוסקסואליות. מדי פעם הבטחתי לאחרים ולעצמי לכתוב על הנושא המורכב-מאוד הזה, ובכלל – על שונות בהעדפות זוגיות, והנה אני מקלידה את הדברים, בזרימה של הודיה, לאשר ישאני הרוח.

הרשומה להלן תעסוק בהומוסקסואליות של גברים ונשים כאחת, עם השלכות מובהקות, של הנקודות העקרוניות בה, גם לגבי ביסקסואליות וטרנסקסואליות (שעליהן אני מקווה לכתוב בהמשך הזמן). מחמת קוצר היריעה (יחסית לספר שאותו הייתי שמחה לכתוב לכשיהיה לי פנאי) אסתפק בראשי פרקים ואביא בסיומם את דבריו של אחד מתלמידיי, במכתב נוקב שריגש אותי מאוד לקראו.

• ההומוסקסואליות מעוצבת בדרך-כלל כסעיף חשוב ב'חוזה המקודש' על-ידי העצמי הפנימי (inner self) המכונה בעברית "ניצוץ נשמה" (או בקיצור 'נשמה'), עוד לפני שהגיע אל העובר ונולד אל העולם הזה. 'חוזה הנשמה' נבנה על-פי מה שהנשמה רוצה לחקור, ללמוד ולקבל הבנה משמעותית חדשה לה ('תיקון הנשמה'), במקום הבנה שגויה ('שיבוש הנשמה'). הנשמה אינה זכרית או נקבית, אלא גם וגם. הנטייה של הפרט האנושי להיות זכר או נקבה באה מן הצורך להתרבות כדי לשרוד. ברוב המקרים מבקשת הנשמה להתפתח עוד ועוד בדרך אל המודעות הכוללת של 'הכול אחד', או בלשון המקרא "ואהבת לרעך כמוך, אני ה' ". האנרגיה המינית של בן אנוש היא אחת החזקות ביותר והמניעות ביותר (בדרך-כלל) ו'תיקון הנשמה' עשוי להיות אינטנסיבי, ולכן מושג באופן אפקטיבי, דווקא באמצעותה.

• לפי מה שהוראיתי לדעת ולפי ניסיוני (לא למדתי את הדברים ממורה "ארצי") הסיבות שהנשמה בוחרת בהומוסקסואליות הן שונות ומגוונות; אמנה כאן רק כמה מהן (השכיחות יותר):

1. בקיומים אחרים בגופים אחרים חווה הנשמה יחס שולל קיצוני ואף התעמרות בהומוסקסואלים – וברצונה כעת ללמוד מה מעוללת התעמרות כזאת, לא מצד המקרבן אלא מצד הקורבן;
2. בקיומים אחרים בגופים אחרים חווה הנשמה התעמרות במיעוט נרדף (למשל, המיעוט שחור-העור) – והרצון של הנשמה הוא ללמוד, כמוסבר בסעיף הקודם, מה אינו ראוי בכך (יש לשים לב – לא מדובר בחטא ועונשו אלא בהתעמרות, ולכן בצורך ללמוד ולהבין את השליליות-ההפרדה, להסתייג ממנה ומתוך כך לבחור בחיובי-אחדותי);
3. הנשמה חווה מהלך חיים 'גלגולי' שבו נוצרה מערכת יחסים הומוסקסואלית אסורה, שאולי אפילו נרדפה עד-חורמה לכשנתגלתה (למשל, כנזיר, ככומר וכו'), וכעת, בחיים ה'נוכחיים', יש רצון לממש מערכת כזאת ללא הגבלות ואיסורים.
4. הבחירה בהומוסקסואליות נוצרת לעתים כשיש תשוקה עזה של הנשמה, לאזן את הערך העצמי שלה (נחיתות ועליונות לחילופין), ולשפר את יכולותיה בכך שהיא תעז לשבור מוסכמות, ו/או תסכים להיות נוכחת יותר ("להביא את עצמה"), ללא בקשת הסכמות מאנשים סביב, בגוון נון-קונפורמי ובהיגד של "אני מקבל/ת את עצמי כמות שאני", או עם 'היציאה מהארון': "לא איכפת לי מה יגידו עלי". כאשר הנשמה-באדם עומדת על שלה למול אלה שמסרבים לקבלה – היא מתחזקת ומייצבת את הערך העצמי שלה באמצעות ההתנגדות להשפעה חיצונית ועל-ידי הנאמנות לעצמה. הנשמה עשויה לבחור בהומסקסואליות גם כדי לאזן את הערך העצמי שלה הנוטה להגזמה בעליונותה, כדי ללמוד ענווה וללמד את עצמה שאין באפשרותה לשלוט בעצמה/בגופה שליטה מלאה, ללא עוררין.
5. הבן (או הבת) מתנדבים "לזעזע" את האם/האב (או בני משפחה אחרים) על-ידי בחירה בהומוסקסואליות, ובכך מאפשרים להם תיקון בהיבט חשוב: הורים שמגדירים במשובש את אושרם ככרוך בנראותם ובהישגיהם הנורמאטיביים (מבחינתם) של ילדיהם, מגלים, עקב אהבתם לילדם, שעליהם לוותר על נקודת ראות זו, וכי ביכולתם להגמיש את תפישותיהם הנוקשות ולהכיל גם את הלא-נורמאטיבי (מבחינתם). הורים להומוסקסואלים עשויים גם להבין שיש גבול למידת יכולתם לשלוט בילדיהם ולנווט את דרכיהם.

ישנן עוד סיבות לגיבוש זהות הומוסקסואלית אך אלו הן העיקריות; בהמשך הרשומה אביא גם סיבה הכרוכה ב'שליחותו' של ההומוסקסואל ובתרומתו לחברה. בבוא העת אני מקווה להוסיף לכאן גם סיבות אחרות, לא-שכיחות, ולבארן.

• האם הומוסקסואליות היא דבר רע? לדעתי היא לא רעה או טובה אלא פשוט תופעה ידועה, מאז היות האדם, הכלולה במגוון התופעות הנוגעות להתנהלותו הרוחנית-נפשית-מינית. האיסור על משכב-זכר בתורה אינו איסור גורף לדעתי, אלא הוראת-שעה (או הוראת-זמן) הבאה להבטיח, בימי קדם, התרבות והתפתחות המין האנושי בכלל, והעם העברי בפרט. בעידננו, עידן של 'התפוצצות אוכלוסיה' ו'פיקוח חמור על הילודה', אין לאיסור זה חשיבות גורפת ואנשי פוליטיקה ודת רבים ושונים, שעדיין נואמים בלהט נגד הומוסקסואליות, במקומות רבים ושונים בתבל, נתפשים בעיניי כשמרנים קיצוניים או כמבקשי כוח מזויף, אחוזי פנאטיזם דתי שאבד עליו הכלח.

התשובה על השאלה האם הומוסקסואליות היא רעה או טובה תלויה אם כן במי שמשיב עליה. חברות המושתתות על שמרנות, קיצונית לעתים, דוחות כל יוצא דופן ובכלל זה את ההומוסקסואלים. חברות מתקדמות, ליברליות וסובלניות, המכבדות את חירות הפרט לבחור את מה שנכון לו – עשויות לקבל את התופעה בטבעיות. זוהי לפיכך סקאלה אינסופית של תגובות, משל חברות ומשל אנשים, וניתן בהחלט להטיל על התחום הזה את מה שאמר סקיני הידוע, ובצדק: "פורנוגרפיה (לענייננו כאן, כל 'שונות' בהעדפה זוגית-מינית) היא עניין של גאוגרפיה". לדעתי, כאמור, העדפותיו של הפרט הן עניינו בלבד, וכשעניין זה "זולג" לחברה (ילד לזוג 'גאה' שלומד בבית הספר ומספר שם על ייחודיות הוריו) – הפרט והחברה אמורים להתמודד באומץ וביושרה עם הדברים ולא לאסור אותם. ראוי לציין שהחוזה הנשמתי לוקח בחשבון לאיזו חברה אמורה הנשמה להיוולד (או, בהמשך החיים, להגר), ולפי מידת קבלתה של חברה זו את ההומוסקסואליות – לבחון אם הדבר יעלה בקנה אחד עם רצון הנשמה 'לתקן' כראוי היבט מסוים שלה, כאמור בסעיף השני הנ"ל. הכלל שלמדתי להכיר בעניין התיקון הוא כזה: ככול שהשיבוש בנשמה גדול – עוצמת התהליך של האדם, לשם תיקון עמוק – גדולה. לדוגמה, ככול שנשמת הנאצי שהתעלל במחנה ריכוז בהומוסקסואלים התמקדה ונסחפה בשיבוש זה, כך עוצמת הסבל הכרוך בהומוסקסואליות שלו ב'חיים האלה' תהיה גבוהה ורבה, וזאת על-מנת להחזיר חובות קארמטיים וכדי 'לנקות' ולשרש את השיבוש הנשמתי באמצעות תהליך התמרת המחשבה והרגש, התמרה המצויה בבסיס כל תיקון נשמתי.

• כעת נשאלת השאלה המהותית: איך מעצבת הנשמה בטרום-הלידה, ב"מימד הנשמות", חוזה נשמתי שיאפשר לה ל"גדל" גוף אדם שהעדפתו המינית בבגרותו תהיה ממוקדת בבן מינו? ישנן כמה "שיטות", שחלק מהן מופיעות לעתים ביחד וחלקן מתוכנן להופיע ללא שיטות נוספות. רוב השיטות כרוכות בהסכמים עם נשמות ההורים הנרתמות לעזרה, וכן בנסיבות הילדות הנבחרות בקפידה ובהתבגרות:

1. הנשמה בבן הזכר בוחרת אבא עתידי שיהיה נוכח-לא נוכח, חלש (לעתים 'מוחלש' על-ידי האם) ובעל אנרגיה מינית נמוכה. באופו כזה האנרגיה המינית של הבן בשנות חייו הראשונות אינה מתוקפת כראוי (כאן אני מציעה דימוי של כרטיס לפתיחת דלת בחדר במלון, שפקיד הקבלה מתקף אותו בעת הרישום במלון ונותנו לאורח). במלים אחרות – אנרגיית הזכר של האב אינה חזקה דיה כדי להפעיל ולתקף את זו של בנו;
2. הנשמה בוחרת אם שהיא מאוד דומיננטית, רודנית ופולשנית, ולכן היא דוחה את בנה, שחש כבר מילדות, סוג של רצון להתרחק מאנרגיה נקבית. במקרים כאלה נוצרת לעתים בבן הזדהות עם האב המוחלש, מתוך רצון לא-מודע לחזקו בעצם תחושת ההזדהות עמו, ומכאן מתפתחת נטייה הומוסקסואלית;
3. ולהפך – דמות האם נבחרת לפי רפיפותה, כשהיא מתאפיינת כחלשה, בלתי נוכחת כמעט באופן קיצוני, עד כדי כך שאין הדהוד של משיכה, סקרנות של חיבה, או גיבוש התעניינות מינית מצד הבן בהתייחסו למין הנקבי;
4. בנוסף לאנרגיה המינית-המגדרית החלשה של האב, מתוכננת לעתים בחוזה הנשמה, סביבת ההתבגרות המינית הראשונית של הבן – על טהרת הזכרים; בדרך-כלל אין בנות-אחיות משמעותיות במשפחה בתקופת ההתבגרות (או שאף הן מתלבטות ביחס לזהותן המינית), וסביבת הלימודים רוויה אנרגיה זכרית כמעט בלבדית בעת ההתבגרות המינית (כמו בישיבה דתית למשל, או בבית ספר לבנים).
5. נשמת הבת הלסבית בוחרת (בדרך-כלל, לא תמיד) באימא שלא מספקת את עומק צרכיה הרגשיים של הבת, נשיותה חבויה מאחורי אישיות לא ממוקדת, "תלושה", והיא שתלטנית, שופטנית, קמצנית (בעיקר בקשב), או/ו בעלת אמביציית קריירה ועיסוקי עבודה תובעניים. החסך הרגשי הוא המניע העיקרי לעיצוב נטייה נשית לסבית (חלק מהסעיפים לעיל, המתייחסים לגבר, תואם, בשינוים מובנים, את הפרקטיקה של 'תכנית יצירתה של לסבית' של הנשמה).

חשוב לציין שלעולם אין זה נכון וראוי להאשים את ההורים, אלא דווקא להודות להם על-כך שאיפשרו לחוזה הנשמתי של ילדם להתפתח לפי תכנית התיקון של הנשמה, אף כי איפשור זה נעשה (לעתים באומץ נשמתי רב), בעיקר ברמת הנשמה שלהם בלבד, ללא ידיעת ההכרה היומיומית (ה"נפש"). לפי ניסיוני גם ההורים, כמעט תמיד, עוברים שיעורים מצוינים בזכות האי-נורמאטיביות (לדעתם) של ילדם, לפי החוק הבלתי-כתוב שהבחנתי בו מכבר: כשאתה עוזר אתה תמיד נמצא עזור.

כאשר נצרף את ההבנה שהנשמה מתכננת מראש את ההומוסקסואליות, להבנה שהיא עושה זאת באמצעות תכנון השגת הדבר על-ידי הורים ורקע מסוימים, בעלי תכונות ספציפיות, נוכל לבאר את הסיבה לכך שאנשים רבים סבורים שההומוסקסואליות היא גם תכונה "גנטית" מולדת וגם נטייה נרכשת, סביבתית.

• מה עושים עם מי שמתקשים לקבל את ההומוסקסואליות שלהם, כלומר, את יוצאות הדופן שלהם, והם פונים ומבקשים עזרה? – מעודדים אותם להיות נאמנים לתחושותיהם, ובנתיב המיטבי – מפנים אותם ללמידה רוחנית, המציעה לנשמה, באמצעות לימודי האדם, מעין-תזכורת להחלטותיה לפני התגשמותה בגוף-חומר. אפשר בשיעורי המודעות הרוחנית, ואף חשוב, להזכיר לנשמה מהו התיקון שלשמו נולדה שוב בגוף, ולכוונה לעבוד על התקדמותו, וראוי לבאר לה שככול שתיטיב להבין את הדברים – כן ייטב לה ולכן גם לאדם שאותו היא "עושה"-מקרינה. 'מודעות רוחנית' להבנתי היא לא רק מודעות המיועדת להכרת האדם, הנפש, אלא גם ובעיקר זוהי מודעות עצמית לרוח, היזכרות עצמית לנשמה. לכן, האדם המודע-רוחנית הופך פעמים רבות לחונך של נשמתו והוא מעוררה אל זכירת-עצמה, "מנין באה, לאן היא הולכת, ובפני מי (בפני עצמה!!) היא עתידה ליתן את הדין".

הנשמה אמורה להיזכר בכך שנטייה מינית מועדפת היא (בדרך-כלל) בחירתה המוקדמת, וכן גם שהיא זכותה המלאה, ושעל אף התנסויותיה הקודמות בכדור הארץ, כשבזמנן נחשבה ההומוסקסואליות ל'רעה', עליה 'לצאת מן הריבוע', לכבד את תחושותיה ונטיותיה, לקבל ללא כעס וטרוניה את אמירת העדפותיו המיניות של הגוף, ולחגוג את הארוס במין ובזוגיות של שמחה, ורצוי מאוד – גם של אהבה! בעשותה כן היא משפיעה היבטים אלה על נפש האדם, וחווייתו את עצמו נעשית רגועה ושלימה.

רוח עולמנו, להבנתי, מחייבת זוגיות לא רק כדי שהמין האנושי ישרוד, אלא גם כדי שבני הזוג "יתחככו" זה בזה ביומיום, באהבה ומתוך מחויבות הדדית ואחריות, ובכך יתקדמו הנשמות ב'שיעוריהן'. משימה זו יכולה להיות בהחלט משימתם של בני זוג מאותו מגדר, שאף יעניקו ביוצאות-הדופן שלהם מסר מקדם ומרחיב אופקים לסביבה הקרובה, ואולי גם הרחוקה, תוך שהם מקיימים יחסי אהבה, כבוד ואחריות הדדית. כל זוג שחדל להתפתח, בבחינות אלה, דהיינו מבחינה נפשית-רוחנית, מביא על עצמו הפרדה ולאחר מכן גם פירוד.

• ואריאציות שונות ורבות תיתכנה בתחום ההומוסקסואליות ואין כאן מקום להרחיב. עם זאת חשוב בעיניי לציין שהשליחות המובהקת של ההומוסקסואל כיום, להבנתי, היא להראות לכולנו שהפרט אינו אמור להשעין את זהותו על מגדר ספציפי מבחינת מאפייניו ("אוהב נשים", "אוהבת גברים"), כי אם דווקא ללמד שאין הפרדה קיצונית בין אוריינטציה נשמתית שהדומיננטה שלה היא זכרית (בגבר) לבין זו שהדומיננטה שלה היא נקבית (באישה). המסר הוא: כולנו הננו קודם-כל נשמות בגופי אדם, ורק אחר-כך גם בעלי מגדר מסוים. כלומר, מסר זה מתעדף את תפישת העצמי כאינדיווידואל על פני תפישת העצמי בראש ובראשונה כגבר או כאישה, ולכן מקדם מאוד: א. מיקוד זהותו של האדם בקולו הפנימי ובתהליך להשגת ערך עצמי מאוזן שאינו קשור במאפייני המגדר; ב. יותר  שיוויוניות בין גברים לנשים, שכן כידוע זוהי אחת הרעות החולות הנוראות שהאנושות עדיין נגועה בה, יותר או פחות, בכול מקום ובכול תרבות. ההומוסקסואל, היום – כפעם, כמו מי שהוא 'שונה' בכול התחומים, בעצם אומר ללא-מלים לאנשים בחברה שלו: תתפתחו, תתרחבו, וותרו על המפריד לטובת המאחד, הקשיבו ללבכם – שם חבויה העוצמה האמיתית, ושם חבויה אמת היותנו כולנו 'אחד'.

• במקרים מסוימים, עלול להיווצר מעין 'קצר'-לכאורה בין נטיית הנפש (שחונכה קיצונית, מוסרית, דתית ו/או חברתית, לתיעוב הומוסקסואליות) לבין נטיית הנשמה (שבחרה בהומוסקסואליות כנתיב עיקרי, לא יחיד, להשגת 'תיקונה'). למעשה, דיכוטומיה כזו עלולה להיות חבויה כולה כבר ברמת הנשמה חסרת היכולת להכריע, כאשר, לדוגמה, בין גלגוליה ישנו גלגול שרדף הומוסקסואלים והתעלל בהם (מכאן תיעוב ההומוסקסואליות והצורך לתקן ולחיות כהומוסקסואל!), ולעומת זאת קיום גלגולי שפחד פחד מוות מגילוי הנטייה ההומוסקסואלית (בתקופת הנאצים למשל), ופחד זה מקנן בנשמה גם עתה ואינו מאפשר לה הכרעה. לעתים הפתרון הוא בבחירה להיות א-מיני, אך לעתים צד אחד מעט חזק יותר מן השני ונוצר מעין תיקו שברירי, מלאה ומשבית שמחה, שמכביד על בחירת העדפתו המינית של האדם, ולפיכך גם אינו מאפשר לו זוגיות כלל.

כדי לגבש הכרעה בעניין הזהות המינית אצל תלמיד שלי, שיחסו להומוסקסואליות הוא אמביוולנטי מאוד, המלצתי לו לכתוב מכתב לנשמתו ולשכנע אותה לצאת מן המודוס האמביוולנטי בכך שהיא תסכים לוותר על הצד החלש יותר שבה (הדחייה מן ההומוסקסואליות) – 'חלש' לפי תחושותיו; הרגשתו ושאיפתו לחיות כהומוסקסואל, חזקות מרצונו לוותר על נטייה זו לטובת זוגיות זכר-נקבה, ומכאן נובעת ההבנה בדבר תכניתה של הנשמה: להשיג, באמצעות היחס האמביוולנטי כלפי הומוסקסואליות, תובנות שונות שיקדמו את תיקונה, ועם השגתן לאפשר התמוססות של היחס הכפול הזה ולהיפתח לקבלה שלימה של 'הדין' – דין הזהות המינית המעדיפה גברים, שהיא עצמה בחרה בה לשם תיקונה טרם היכנסה לגוף, ביחד עם הספקות וההתלבטויות שעוצבו בחוזה הנשמה ונחוו לאורך שנות החיים הבוגרים, כשהם מהווים חלק בלתי-נפרד וחשוב מהתכנית להשגת תובנות התיקון.

תודה רבה והערכה רבה לך, כ"ד, על ההרשאה להביא לכאן את דבריך.

 

מכתב לנשמתי האהובה / כ"ד

נשמת אלוהים יקרה, המפיחה נשימה באפי ומאפשרת את חיי בעולם הזה, ממש כפי שהם, אור ואהבה לך. אני מבקש לדון איתך בנושא ההומוסקסואליות, למען נתקדם ביחד בתיקון שלנו ונוכל לחיות חיים של שמחה ואהבה.

מילדותי הצעירה, דרך התבגרותי המינית ועד חיי כבוגר חוויתי פנטזיות מיניות על גברים. עם זאת חוויתי דחייה מהן, ולכן – קונפליקט לגביהן, באופן שמשתק אותי מלנסות ולממש אותן ביחסי מין ואהבה עם גברים. אני נמשך לממש את התשוקה ההומואית ונדחה ממימושה בעת ובעונה אחת, וכמעט באותה מידה.

למעט כמה ניסיונות בשנות העשרים שלי, ומערכת היחסים עם ר', שהייתה המימוש הגדול ביותר של הדבר (על אף שהייתה בעייתית ונגועה מאוד ביחסי שליטה), לא הוספתי לנסות לממש קשר בריא ואוהב עם גבר. בעצם אחרי הקשר עם ר' פשוט הפסקתי לנסות. התוצאה היא חיים מעוטי אהבה, בודדים ומסוגרים למדי מבחינה חברתית, בהם קשר מיני ורומנטי עם גבר נותר בגדר פנטזיה לא ממומשת.

אני רוצה לנטרל התנגדויות שנותרו בנו להומוסקסואליות ולהיפתח לקשר הומוסקסואלי בריא, אוהב, שמח, מספק, שמאפשר תמיכה הדדית, חיבה ותשוקה. אני מבין שבגלגולים קודמים שלך הנושא נקשר בפחד. בשואה הוציאו הומואים להורג, ולכן היה צורך להסתיר ולהכחיש את ההומוסקסואליות שלך, כדי לשרוד בחיים. בכנסיה הנוצרית היה צורך להסתיר את ההומוסקסואליות משום האיסור על משכב זכר בתנ"ך ואי-הלגיטימיות החברתית כלפי הנושא בחברה בה חיית. מכאן אני מסיק שהומוסקסואליות נקשרת בתודעתך עם פחד-מוות, הוקעה חברתית, ואיסור תנ"כי על הדבר.

ברצוני לבאר את הדברים כפי שאני תופש אותם היום כאדם, גבר הומו שחי בישראל ב-2017: לגבי השואה – היא נגמרה. על אף שאת חווה את כל הגלגולים שלך בו-זמנית, עבורי השואה היא חלק מההיסטוריה. היא שייכת לעבר הרחוק, ואני חי בהווה במציאות שונה בתכלית. בישראל 2017 לא מוציאים הומואים להורג. תל אביב נחשבת לעיר מפורסמת בעולם בליברליות שלה כלפי הומואים, וזוגות רבים של הומואים ולסביות חיים בה (ובישראל בכלל) בשמחה ובאהבה, חלקם גם מגדלים ילדים ביחד. יש לגיטימיות חברתית וחוקית לזוגות חד-מיניים יותר מאי פעם בעבר. המתנגדים הגדולים לדבר הם להבנתי אנשים חשוכים/פרימיטיביים/דתיים פאנאטיים, שמבכרים שנאה ופחד על פני אהבה וחופש בחירה, ואלה אינם רבים ואינם משפיעים יחסית.

היום, אם כן, לא נשקפת לנו סכנת מוות בשל ההומוסקסואליות שלנו, עניין ההוקעה החברתית זניח למדי, ואת האיסור על משכב זכר אני מבין היום כעוד אחד מאותם נושאים בתנ"ך שאינו רלוונטי לימינו, המצטרף לשורה של נושאים בעלי סילופים והשפעות זרות ופוליטיות שחדרו לכתבי הקודש במרוצת הדורות וההעתקות של הכתבים. לא כל מה שכתוב בתנ"ך הוא דברי אלוהים חיים. לצד דברים גבוהי-תדר ומתוקשרים מרמות גבוהות של רוח, נמצאים בטקסט רעיונות בעייתיים כאלה ואחרים.

הסבר נוסף לאיסור על משכב זכר בתנ"ך קשור בכך שהוא נועד למנוע יחסים שאינם מובילים לרבייה, משום הצורך באותה העת ביצירת גופי אדם חדשים רבים שישמשו בית לנשמות, בשלב מוקדם יחסית של הניסוי (לפי הספר "נינוה"). היום, ב-2017, אנחנו אחרי הניסוי, הוא הסתיים בסוף 2012. יש די והותר גופי אדם על הפלנטה, ואנשים שלא רוצים ללדת ילדים לא יולדים, והדבר אינו מפריע לאף אחד. יש כבוד לבחירה החופשית של כל אדם, וכן הבנה שלא לכל אחד מתאים ללדת ילדים. להומואים הדבר אינו מתאפשר ביולוגית, אם כי יש כאלה שמאמצים ילדים או נעזרים באם פונדקאית.

כמו כן אינני אדם דתי, ואני שואב היום את עקרונות המוסר שלי מהחוקים האוניברסאליים ולא מהתנ"ך. בכל אופן ילדים אינם הנושא כעת. אני פשוט רוצה לאהוב גבר אהבת-אמת, ליהנות איתו מהחיים ולהתפתח איתו ולצידו כאדם חופשי וגאה בעצמי ובמי שאני. ואם אלוהים ברא אותי כגבר הומו בגלגול הזה, אין מקום לערער על האופן שבו נבראתי. אני רוצה לכבד את עצמי כהומו, שהוא סוג מסוים של אדם מתוך המניפה רבת הגוונים האינסופית של סוגי אנשים שחיים כאן על הפלנטה. ומתוך אותו כבוד למי שאני וכן לתכונת ההומוסקסואליות שלי, שהיא מולדת ואינה ניתנת לשינוי, אתן לה ביטוי גבוה של קשר בריא ואוהב עם גבר. כך אפיק את המיטב ממי שאני וממה שהחיים בגלגול הנוכחי זימנו לי, מתוך אמונה שאני נכון כפי שאני, ושאלוהים ברא אותי כך לטובתי הגבוהה ביותר.

כפי שלמדתי – אושרי ואושרך כרוכים זה בזה משום שאנחנו אחד. אני הנני גילום חד פעמי וזמני שלך, רוח אלוהים נצחית. חיים מאושרים שלי כהומו שמקבל את עצמו בגאווה ומממש אותה בזוגיות אוהבת עם גבר יאפשרו לך לסמן וי על סעיף ההומופוביה המביש שלא איפשר לך, בקיומים אחרים, להתקדם כנשמה. הגיע הזמן לוותר עליו. אין שום סיבה לפחד מהומוסקסואליות, לגנות או להוקיע אותה. אני יודע היום שגם הומו הוא גילום של נשמת אלוהים בגוף אנושי ככל אדם, וגם אם סטטיסטית הם מיעוט באוכלוסיה, תרומתם של הומואים לחברה ניכרת בתחומים רבים, ובעיקר הם מאפשרים לגברים סטרייטים ללמוד בתת-ההכרה שתחום הרגש אינו נחלתם של נשים בלבד, וכי בפוטנציאל הרוחני של נשמתם יש גם תכונות נשיות. כך ילמדו שגופם הגברי אינו כל מה שהם, וייזכרו שהם למעשה נשמות אלוהים מרובות פוטנציאלים. זו תרומה גדולה מאד.

נשמתי היקרה – אני מבין ומאמין שאלוהים ברא אותי כהומו כדי לאפשר לך לשנות בתכלית את דעותייך על הומוסקסואליות, ולהפוך שנאה-עצמית לאהבה-עצמית. ומשום שהחיים בגוף קצרים, וכל עוד הנר דולק אפשר וכדאי לתקן, אני מבקש שתאפשרי לי חיים של גבר הומו שגאה במי שהוא, הולך בעולם בראש מורם, זוכר שהוא נשמת אלוהים יקרה ואהובה, ומממש את אהבתו לגבר באופן בריא וגבוה – אהבת נשמה/גופנפש. אנא ממך ותרי על דעות קדומות שנותרו בך לגבי הומוסקסואליות כשהן מקרינות את עצמן עלי בחוזקה ויוצרות דיכוטומיה משתקת, והסכימי לחיים של שמחה ואהבה בקשר שלי עם גבר. אני מאמין שבעשותך כן, ימציאו המדרגים הגבוהים בחסדם את הגבר הנכון עבורי.

תודה ואהבה לך, אני חי בזכותך ועבורך, ומבקש לעשות כל שביכולתי כדי שנתקדם בתיקון שלנו, וכדי שתוכלי בבוא העת להשתחרר מהמימד הזה מבלי צורך לשוב אליו.

[תגובותיכם חשובות לנו!  תודה!]