חודש"צ כסלו תשע"ח
1. נעים להכיר (מדור קבוע בחודש"צ)
והפעם: שחר וילק
- אנא ספרי קצת על עצמך
היי, תודה על ההזדמנות לכתוב על עצמי ודרך זה לסכם במעט את תהליך ההתפתחות הרוחנית שאני חווה באמצעות הלימודים עם שוש, וכך לקבל עוד תובנות וחיזוקים להמשך הדרך ואולי גם לתרום ולו במעט, כי ככל שאנחנו לומדים אנחנו יותר דומים משונים.
אני בת 34, נשואה לאמיתי, אמא לדניאל בן השלוש ולמילי בת החודש וחצי, אני ספרית ומתגוררת בקיבוץ גבעת חיים איחוד.
נולדתי וגדלתי בקיבוץ, אחרי הצבא והטיול חיפשתי עוד דרך להתרחק מהמוכר ועברתי לכמה שנים בתל אביב. בנוסף לספרות למדתי הוראה של טכניקת אלכסנדר, שיטת עבודה למניעה ולשיקום של דפוסי גוף מגבילים, בימים אלו אני לא עוסקת בזה אבל מעניין אותי לעשות זאת מתוך פרספקטיבת הנשמה, נקודת המבט של המודעות הרוחנית האסלית שאנחנו לומדים עם שוש.
כשגרתי בתל אביב פגשתי את אמיתי בנסיעה לסיני, והוא גר כל חייו מרחק 10 דקות נסיעה ממני… נראה לי בדיעבד שהמפגש בינינו מחזק אצלי את תחושת הידיעה הברורה לגבי התכנית המקודשת, תחושה שזה נבחר מראש. אחרי עוד כמה שנים משותפות בתל אביב החלטנו לחזור לקיבוץ. בשבילי זו לא הייתה בחירה לא קלה, כי זה אומר להתמודד עם קשיים שונים, במקום בו גדלתי, שמהדהדים לי מכל עץ ושביל. אחר כך למדתי שזו הצפה של "הילדה הפנימית". מה שלא ידעתי לפני כן הוא איזו הזדמנות מבורכת זו תהיה עבורי להתחיל תהליך של ריפוי הילדה הפנימית וריפוי חיי בכלל, באמצעות לימודים רוחניים מעמיקים, שמדהימים אותי כבר שמונה שנים ובציפייה לבאות. זו ברכה גדולה מאוד בחיי ואני מודה כל כך על תכנית החיים שכיוונה לשם, ועל הזכות והחובה שבקרבה הגאוגרפית למורה הרוחנית שלי. לפעמים אני תוהה בחיוך עד כמה זה היה דחוף שאעשה את התיקון והייעוד שלי בחיים האלו, שבחרתי להיוולד באותו הישוב של המורה שתחנוך את תהליך השינוי הקוונטי של נשמתי.
- מתי הרגשת בפעם הראשונה קריאה אל הרוח והאם הסביבה שלך עודדה את זה?
אני לא זוכרת ממש קריאה… אני כן זוכרת שבמהלך החיים תהיתי לא מעט אם "זה" הכל, אם כל מה שהאנשים סביבי מתעסקים איתו מסכם את "החיים". נראה לי שבילדות הסתכלתי על המבוגרים בציפייה להגיע לשם ולדעת, להבין את החיים, וככל שגדלתי גם תהיתי איך הם מסתירים את הסוד כל כך טוב, כי לא יכול להיות שהם ממשיכים כמו שזה נראה בלי "לדעת" משהו מעבר. כשנשבר החלום הזה אני חושבת שהתחלתי לתהות אם כולם עיוורים או טיפשים, ומאוחר יותר כשלא הצלחתי למצוא מענה לשאלותיי ולמר גורלי גם ביקשתי למות… כי ככה לחיות היה נראה לי מיותר. כעת, בעקבות הלימודים, אני יכולה לזהות בדברים האלה תסמינים של ערך עצמי משובש ומתנדנד. כילדה הדמיון היה חלק גדול מחיי הפנימיים; בתור אחות אמצעית היה לי זמן לעצמי, שגם אם ראיתי אותו בתור הזנחה, הוא היה ברכה עצומה לעולם הפנימי שלי. הייתי מדמיינת שיש לי בית מעופף ואני עפה לכל מיני מקומות, ככל שגדלתי המנהג הזה נשאר אי שם מאחור, ואני נכנסתי יותר ויותר לתלם ההישגים שבחומר. המילים 'אלוהים' ו'נשמה' היו מחוץ לבית, לא דיברו אותם ואפילו לא נגדם (רק נגד הדתיות והדתיים), מה שאיפשר לי למלא אותם בתוכן משלי דרך המודעות הרוחנית האסלית בלי צורך "לנקות" את ההתנגדות. אני חושבת שחונכתי לעשייה ולהישגים ופחות לרוח, אבל הכלים האלו של כוח רצון והתמדה משרתים אותי היטב להישגים בדרך הרוחנית ועל כך תודה להוריי. סבא שלי היה המורה הראשון שלי לדרך של קלילות ושמחת חיים, וכנשמה "ותיקה" שהייתה רגילה לשאת בכובד את משא החיים, זו הייתה תמיכה גדולה עבורי. במשך הרבה שנים התנסיתי בכמה טיפולים פסיכולוגיים בתקוה לרפא את נפשי, תמיד זה הרגיש שזה לא זה ולא מזיז אותי באמת, רק כשהגעתי לעבודה הפרטנית עם שוש, הבנתי שיש דבר כזה ריפוי מהשורש, מהמקור, של הנשמה, זכות גדולה לשרת את הנשמה בדרך המו"ר.
- איך הגעת ללימודים אצל שוש?
את שוש אני מכירה מהיום שנולדתי, עמוס, הבן השלישי שלה, ואני בני כיתה וחברים טובים. בכלל לא ידעתי ששוש מורה רוחנית והופתעתי מאוד כשגיליתי ש"מסתתרת" בקיבוץ מי שעוזרת ותומכת באנשים רבים מכל קצוות הארץ בתהליכי ריפוי מדהימים ועמוקים ועדיין זה וואו ענק בשבילי. נפגשנו ערב אחד בדירה של עמוס בתל אביב, היו שם עוד כל מיני חברים, ופתאום שוש שאלה אותי מה שלומי ועשיתי פרצוף עקום כזה. היא קצת התעניינה וחקרה לגבי כל מיני תסמינים שאני חווה (אחר כך למדתי ממנה שאלו תסמינים של אנרגיית נשמה תקועה) ואמרה שנראה לה שהיא יכולה לעזור. אני הייתי בתקופה מאתגרת אחרי די הרבה שנים של חיים בדיכאון והרגשה של חיה-מתה, התנהלות "לצד" החיים בלי להרגיש יותר מדי. בדיעבד, זכור לי שכמה ימים קודם היה רגע מכונן בשבילי, כשאני יושבת בבית וממררת בבכי ומבקשת תשובה ועזרה, כי ככה אני לא יכולה להמשיך, הרגשה שיותר נמוך מזה לא יכול להיות, נראה לי פניתי למעלה לאלוהים או לכוח גבוה שיכולתי לדמיין באותו רגע בתקוה למענה. אז כשממש מבקשים, כנראה מקבלים, או במילים של שוש – אולי "סבלתי מספיק", או שהייתי בדרך לשם. בכל אופן היתה פה בחירה, שכעת אני יכולה להגדיר אותה כבחירה ראשונית לצאת ממעגל ההתמכרות לסבל ולהענשה עצמית. הלכנו לדבר בצד ושוש נתנה לי הסבר "על רגל אחת" לתיאוריית "שלוש הרגליים" של נינוה. היא סיפרה לי שהספר עומד לצאת לאור ממש באותם ימים והופתעה לראות על קיר חדרו של עמוס את ציור סטרי נייט של ואן גוך שממנו נלקח האיור של הספר. הרגשתי באותו הרגע שזו אמת ושמשהו טוב קורה לי, ש"חזרתי הביתה", התרגשתי כמו שלא קרה לי מזמן או בכלל. למחרת בלי להבין יותר מדי נוקו ממני שתי נשמות תקועות וקיבלתי המלצה חמה ללמוד מודעות רוחנית אסלית. אבל מה זה??? מאוד רציתי קשר עם שוש אבל חששתי ופחדתי והתביישתי ובכל זאת פעם אחת התקשרתי אבל לא הרגיש לי.. ועזבתי את זה. אולי בכל זאת עדיין לא סבלתי מספיק? אחרי עוד חצי שנה, כשכבר גרנו בקיבוץ, העזתי וקבעתי פגישה שממנה לאט לאט התחיל תהליך ובהמשך הצטרפתי לקבוצת המאפשרים. הספק עוד ביקר וביקר וגם עשיתי הפוגות, עד שלפני אחת הפגישות הוא היה כל כך רועש ומתיש שפשוט אמרתי לו שהוא נשאר בחוץ וזהו, מאז הוא שם.
- אלו שינויים קרו לך בעקבות הלימודים האלו?
יש שיפור עצום בכל תחומי החיים, אפרט כמה משמעותיים. עדיין יש הרבה על מה לעבוד מבחינת שינוי דפוסי מחשבה ורגש שליליים, אבל בסך הכל החיים הרבה יותר כייפים כי לפני כן היה ממש לא כייף לחיות: זה היה כמו לחיות לצד החיים בדכדוך מתמיד ובחוסר של כוח חיים, חיים על אוטומט, לרוב מתוך התנגדות מתמדת למציאות.
- יש שיפור אדיר במיקוד שלי לגבי הרצונות שלי וגם לגבי המימוש שלהם. הוסר איזה סוג של עמעום-ערפל בקשר שלי עם עצמי פנימה ועם העולם החוצה, ובעצם אני "חיה" הרבה יותר, שזה אומר שאני מרגישה הרבה יותר סוגים של רגשות חיוביים במהלך היום, כמו שמחה אהבה והתרגשות, ומרגישה זורמת וקלילה הרבה יותר. יש רגעים של אושר.
- שיפור ביכולת החקר העצמי של המציאות שלי. כל מקרה אני משתדלת לבחון לאור המודעות הרוחנית, זה מרתק אותי הרבה הרבה יותר, הפרספקטיבה לכל רגע בחיים קיבלה מימדים רבים נוספים.
- יותר איזון של הערך העצמי של הנשמה, ריפוי היבטים של הענשה עצמית (מקרבן) שבאה לידי ביטוי בהתמכרות לסבל (קורבן), הנדנדה בין יהירות לנחיתות החלה להתייצב, מה שמביא גם לצמצום היבטים של שליטה באחרים ופחות נפילות של אכזבה מזה שלא מצליחה לשלוט על המציאות.
- תהליך ריפוי של הילדה הפנימית, חלק ממנו זה תהליך של סליחה והודיה להורים מתוך הבנת תמיכתם בתיקון שלי. יש יותר חיבור לילדה השמחה שבתוכי, יותר יצירתיות שובבות ודמיון. אני עדיין מתמודדת עם הילדה הפנימית הפגועה די הרבה, היא צפה ועולה בגידול הילדים ועוד, אבל יש קפיצת גדילה משמעותית שכבר קרתה.
- תיקון היבט של אחריות: מאחריות חיצונית לפנימית, לתדר שלי ולבחירות המוארות שלי, ניטור מחשבות, חקר עצמי של היבטי הפרדה ביומיום, טכניקות העלאת התדר ומדיטציות במהלך היום, לפי מה שלמדתי אצל שוש.
- הידוק הקשר עם הנשמה באמצעות דרכים שונות שנלמדו עם שוש במהלך השנים בשיעורי המאפשרים ובסדנאות ותרגולן, ובעקבות כך יותר הרגשה של חיבור ומשמעות ביומיום והרבה יותר כוח חיים.
- שיפור ביחס להיבטים של נתינה חומרית ורוחנית, מתוך אימון הרגלים ומתוך עבודה פנימית עם הנשמה על תחושות החוסר שלה. שיפור ביחס שלי לחומר, לכסף.
- הרגשה של משמעות עמוקה ושייכות לקבוצה שמשפיעה אור בעולם, בזכות ההשתייכות לקהילה הרוחנית המתפתחת יחד; הבנה משוש עד כמה אנחנו משמעותיים כקבוצה וכפרטים ומתוך כך יש שמחת נתינה אמיתית ואחריות גבוהה יותר לתדר שלי.
- שיפור במערכת היחסים הזוגית בכל התחומים, באופן כללי מעבר מעמדה של חוסר-לקיחה-קבלה לעצמי לעמדה של כבוד ונתינה.
- שיפור אדיר ביחס שלי לעולם שמתבטא בהרבה יותר פתיחות קבלה וזרימה עם אנשים, פחות לוקחת ללב, פחות שופטת ומבקרת, פחות מפחדת וזורה פחד.
- הכנסת פרספקטיבת נינו"ה לתוך היומיום, יותר ויותר זוכרת את היותנו כולנו נשמות אלוהיות נצחיות שבאות ממקור אחד לניסוי ניסיון התנסות בעולם החומר, מביא יותר חמלה ואהבה לעצמי ולסובבים אותי ורצון לעזור, הפרספקטיבה לעיתים מגיעה בדיעבד מתוך התבוננות באירועים.
- רמת העניין והסקרנות לחיים עלתה מאוד, הלימודים הפרטיים והקבוצתיים כל כך משמעותיים ומרתקים עבורי שממלאים אותי עניין והתרגשות במהלך השיעורים וכחומר למחשבה עמוקה ביניהם.
ברור לי שכל זה לא היה קורה ללא ההנחיה צמודה של שוש שבוע אחרי שבוע בפגישות האישיות, בחוכמה ובחסד אינסופיים, ברכות ובקשיחות לפי הצורך, ועל כך אני מלאת הודיה מעומק הלב עד השמיים ובחזרה; זו הרגשה שיש מי שצועד איתי יחד את הדרך שנראית לפעמים בלתי נסבלת כמעט. מאוד מאוד תומכים בי לאורך הדרך הרוחנית השיעורים הקבוצתיים של המאפשרים וכל אירועי הקהילה, הסדנאות וההתכנסויות וגם הידע העצום שמופיע באתר "שיתוף הידע הרוחני", והתזכורות היומיומיות בדף הפייסבוק, כל אלו יחד נותנים תמיכה אדירה למי שרוצה לשמור על תדר גבוה, הם כמו בוסט של רוחניות יקרת ערך, בהודיה גדולה לשוש על ההשקעה והמסירות.
תהליך השינוי הוא ארוך. ההתמודדות עם הטראומות של הנשמה וטיפול בתפיסות המשובשות שהתקבעו מהן דרך טיפוח הנשמה והקשר איתה, לוקח הרבה זמן עד שמתחיל להיווצר אמון הדדי וריפוי הדדי. דמיינתי שאני הופכת להיות בית הבראה לנשמה ומטפלת לאט לאט ובסבלנות בכל הכאבים והפצעים שלה, מחליפה לה תחבושות ומעודדת אותה, כל פעם מתקדמת עוד קצת ועוד קצת, עקב בצד אגודל, בהתחלה התנדנדתי המון וכל נפילה היתה תהומית, לאט לאט התייצבתי, ההרגשה שהראש כבר מעל למים הסוערים ועכשיו כשמגיעים האתגרים, ההתמודדות פשוטה יותר. אני כמו רוצה לשלוח לעצמי של תחילת הדרך חיבוק גדול ועידוד שהדרך משתלמת ולהודות לעצמי על ההתמדה וכוח הרצון, הדרך הזאת זוקקת אומץ לב לראות את כל הדברים שהנשמה הביאה איתה לפה לתקן ואת הכוח לשנות אותם ולרפא את עצמנו.
שוש הסבירה כל כך הרבה פעמים ואני מרגישה שזה ממש נכון, בלי העבודה היומיומית בין השיעורים זה לא אותו הדבר. לפי המלצת שוש לאורך הזמן התגבש סדר יום רוחני של פרקטיקות שונות להעלאת התדר, מדיטציות שנלמדו, האזנה תמלול וקריאה של השיעורים שתורמת המון והשתדלות לקחת בשתי ידיים כל המלצה לפעולה ששוש נותנת, כל דבר מלמד ומקדם צעד נוסף. ומה שכייף שאני מרגישה שיש עוד כל כך הרבה מה ללמוד ולאן להתפתח, בכל שיעור נלמדים דברים חדשים ומדהימים. תודה שוש על הזכייה במורה כמוך!
- איך זה ללמוד מודעות רוחנית עם בן הזוג? איך זה תורם להתפתחות?
זו זכות ממש ומתנה אדירה ואני מודה עליה מאוד. לסדנת המבוא שהשתתפתי בה בתחילת הלימודים הפרטניים שוש המליצה שאזמין גם את אמיתי, כדי שתהיה שפה משותפת בינינו ולא יווצר פער. אמיתי הסכים להגיע, ובסדנא הוא פשוט נדלק גם. שוש לימדה אותי שעם גוף הכאב הגדול שלי, אני זקוקה לסקוצ' קשה כדי להסיר את שכבת הלכלוך, כי סקוצ' רך לא היה עושה את העבודה. אמיתי במהותו לא מסכים לקבל את ההפרדה שאני מבטאת, ומה שהלימודים המשותפים מאפשרים פה זה הרבה הבנה וחמלה לתהליך, אז כל הקשיים הם רק תחפושות לעזרה גדולה במעלה הדרך לתיקון. לפי מה שאני מבינה מהלימודים אצל שוש, זוג הוא ישות אנרגטית אחת שמשווה צורה, והתדר שלה הוא סך שני התדרים; עדיף שאחד ימשוך את השני למעלה ולא יגרור מטה וזה מה שהלימודים המשותפים מאפשרים. אנחנו עוזרים אחד לשני ותומכים, בעיקר על-ידי שיקופים מודעים וחקר עצמי של כל אחד את עצמו. לאחרונה לקראת לידת בתנו השנייה, הלכנו ללמוד אצל שוש ביחד בסדרת פגישות אינטנסיבית; למדנו המון והתפתחנו באופן מואץ, המודעות בבית עולה מדרגה. אני מתרגשת מאוד לצפות מהצד ומקרוב בתהליך שאמיתי עובר, זה באמת מדהים ונותן לי עוד אינדיקציה לברכה שהמודעות הרוחנית מביאה. ממליצה בחום!!
- כאמא שילדיה נולדו לאחר שנים של לימודי מודעות, האם יש לזה יתרונות לדעתך?
אני בטוחה שכן והמון, אמנם אני לא יודעת איך זה היה אחרת אבל יש כמה דברים מובהקים שונים. בתור התחלה: לפני השינוי שהחל מראשית הלימודים בכלל לא רציתי להביא ילדים. ההרגשה היתה שאני לא ראויה לזה ולא כדאי שאעביר הלאה מהתרמיל הכבד שאני סוחבת, ונוסף לזה גם שאם אני לא מבינה את משמעות החיים ומבחינתי הם סבל, אז למה שאצור פה חיים נוספים למעגל הסבל. מדהים מה שהבנת המשמעות העמוקה עושה. כעת בעקבות הלימודים ברור לי שזה בכלל לא רק בחירה שלי כאן ועכשיו, אלא בחירה שנעשתה עוד לפני ההתגשמות בגוף, ושאני כרגע כלי להבאת נשמות נוספות לכדור הארץ ולחניכתם בעולם הניסוי-ניסיון-התנסות, וזו אחריות גדולה לגדל בעולמנו ילדים על-פי תורת המודעות הרוחנית האסלית. לפני לידת דניאל השתתפנו בסדנת הורות כהכנה, וגם למדנו אצל שוש ביחד לקראת ההורות מספר אבני דרך שהולכים איתי כל הזמן והם הסמן שקורא כל פעם לחזור לדרך האחדות בהורות, והם כבוד, צדק ואמת. אלו דברים שאני משתדלת להקפיד עליהם, ואני רואה את התוצאות. תפישת האנשים מסביבי, כמו את עצמי, כנשמות, ומתוך כך גם את ילדיי, מביאה מודעות לבית, שכן כולנו שווים כנשמות אלוהיות. כרגע תפקידי הוא לחנוך ולא יותר מזה; עוזר לי הרבה פחות "ליפול" למערכת יחסית של שולטת-נשלטים ולאשמה ובושה. כמו כן אני מתייעצת עם שוש המון לגבי הילדים, אפילו בבחירת שמותיהם, ומרותקת ללמוד את הפרספקטיבה הרוחנית למצבים שונים שעולים בחיי היומיום עם הילדים; אני מניחה ש"בעיות" לא תופחות כאשר מטפלים בהן מהר במימד הרוחני, ובזכות הלימודים הפרטניים זה מתאפשר.
- מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לעתיד?
לעצמי אני מאחלת להמשיך בדרך הרוחנית במסירות ולהתעלות עוד ועוד, להתמודד בכייף עם האתגרים של התיקון, להגביר נתינה ולשרת היטב את מדרגי האור, לעזור לכמה שיותר נשמות להתעורר למשמעות חייהן. למשפחתי אני מאחלת שיתוף פעולה כייפי במרחב כדור הארץ, ללמוד ולהתרחב בכבוד ובסבלנות ולדעת את אלוהים שבלב כולנו, שהננו. לחיות בשמחה בזרימה ובשפע ולמות טוב גם כן… בגיל 120…
אני מודה מקרב לב לשוש על נתינה מסורה וחד משמעית לדבקים ברוח, על הוראה מלאת חמלה וחכמה.
ותודה לקהילה הנפלאה שמאפשרת תמיכה ותנופה בקפיצת המודעות הרוחנית קדימה ונתינה אדירה של מודעות לעולם, תודה על הזכות להיות חלק ולהתפתח בקיום הזה לאור תובנות נינוה.
אור ואהבה לכולם, שחר
2. קהילת שצ: סיכום חודש כסלו ועדכונים
- בקיבוץ משמר הנגב נערכה סדנת "הרוח בגוף": סדנת שבת המיועדת למטפלים ומחנכים, בנושא 'כיצד משפיעה הנשמה על הבריאות הנפשית והפיזית של האדם'. מתוכננת סדנה נוספת בנושא זה במרכז הארץ. ******תגובת Genia Dagan על הסדנה "הרוח בגוף": תודה רבה שוש על הסדנה המקדמת הזאת. עכשיו יש לי הרבה יותר יכולת לתרגם את הידע הכל כך חשוב הזה גם למטופלים. מעבר לכך אני מרגישה את התרומה להתקדמות שלי. כייף להכיר את המשתתפים החדשים ותודה נילי ואופיר על האירוח
?
?
- קהילת שצ נפגשה לערב חנוכה וראש חודש טבת בביתם של איילת ועמי פרנקל. בהתכנסות זו שוחחנו על האנרגיה המיוחדת של חנוכה שאפשרה את הנסים שבחג: נס פך השמן ונס הניצחון של המעטים על הרבים. כמו-כן למדנו על האנרגיה של חודש טבת, שייחודה בכך שהיא תומכת נמרצות בחומר, ולכן רצוי להימנע מכל התנהלות של הפרדה בחודש זה.
ומה בטבת?
- סדנת גברים לזוגיות נוסקת: מוקדשת לעיונים בעולמם הפנימי של הגברים (עם הכללות קלות) – וגם לפרקטיקה ב'זוגיות נוסקת': 30/12 שבת, 9:00 עד 15:00 בגבעת חיים איחוד.
3. הבחירה שלי (במדור זה נביא בכל פעם קטע שנבחר מתוך הספר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים", מאת שושנה צימרמן)
הבוחרת בכסלו: מירב חופי
כפי שלמדנו, אנרגיית חודש כסלו מתאפיינת בחיזוק האמונה. בחרתי להתייחס לפסקה הבאה מ"נינוה" (ה/סט):
וזה עיקר עבודת המודעות הרוחנית –
להעלות את התדר,
להתאזן ולהאזין
לקול אור האחד
לרוח האהווה-אחווה-אהבה
הנושבת ומתערסלת עמוק
בגן הלב.
האמונה היא ההכרה של הניצוץ שבקרבנו בהיותו חלק מהאחד, בהיותו חלק מהכול, בהיותו מחובר, בכך שיש לו הדרכה צמודה ואישית, שהוא אהוב ושאנרגיה רבת חסד מסייעת לו בכל שלב בדרך, זו היא גם האמונה בנצחיותו ובכוחו, כוח האור שבו.
האמונה היא גם ההבנה שאיננו נפרדים מאחינו ואחיותינו הניצוצות שבבני האדם. האמונה מבטאת גם את האמון שיש לניצוץ בעצמו ובגופנפש שלו, ואת האמון ההולך וגובר של הגופנפש בניצוצו, שינחה אותו לאור האחדות, ויגן עליו מפני גוף הכאב, שטפח וגדל ברבות הקיומים על כדור הארץ.
ועם התגברות האמונה באה שלווה גדולה, והפחד מפנה את מקומו לאהבה, לנתינה, לשמחה ולחמלה, ומתגברת ההבנה שכל מה שקורה הוא לטובה ובא לשרת את התפתחותי.
האמונה היא שלב נכסף, שאליו שואף הניצוץ באדם בעת התפתחותו לאורך גלגוליו, החל מהשלב שבו החוויה היא של נפרדות, לבדיות וניתוק, המלווה בפחדי הישרדות ומאבקים, ולאט בהדרגה, הניצוץ לקראת סוף גלגוליו, מתמלא באמונה.
מעצם התגברות האמונה, שכרוכה בעליית תדר, מתגלה לנו המציאות כרבת חסד, וגדלה יכולת יצירת המציאות שלנו בקלילות וזרימה. דבר זה בתורו, שב מחזק את האמונה, וכך נוצר מעגל שבמהלכו הולכת האמונה ומתחזקת והולך התדר ועולה.
אישית אני מרגישה את התהליך הזה מתקיים בחיי עם עליות וירידות, אך כיוונו יציב, והוא מביא איתו מתנות רבות.
4. חודש כסלו (במדור זה ניתן סקירה של ידע שניתן לנו, פוסטים שכדאי לקרוא שוב, מדיטציות שהתקבלו וכדומה)
אנרגיית כסלו מאפשרת לנו הגברה משמעותית של האמונה , ולכן בהמשך, נבין את המושג 'כסלו' כתמצית של הרעיון שכל אדם הוא כסא ל'אחד' – כֵּס–לוֹ. שיא האמונה הוא איפשור האמונה-בנס. זו הייתה ההבנה של הכוהן הגדול בבית המקדש שהעביר מאב לבן את הידע הכרוך בזה, וכך נוצרה התפנית במלחמת החשמונאים שאפשרה להיכנס אל בית המקדש ולממש את נס פך השמן שהספיק לשמונה ימים, עד שהגיע השמן המובחר, הראוי לעבודת הקודש. זה הסיפור וזה לקחו… עבודת הקודש בבית המקדש הייתה עבודה סמלית בעבור כל אחד מבני ישראל והעולם כולו. עבודה זו המשיכה ונעשתה בגלות בלבו של מי שהאמין – כאמונה לעצמו וכאמונה הבאה לשרת את המין האנושי בכלל. זה היה תפקידו של העם העברי (המכונה בפינו 'חניך תורן') – תפקידו היה להביא את 'אור המודעות' של 'האמונה באחד' לעמים מסביב. כפי שאנחנו מבינים – אנרגיית חודש כסלו בעיקר מחזקת את האמונה, את האמון בעצמי וביציבות שלי ואת היכולת שלי להסכים ולומר 'אמן' למציאות, לכבד אותה ולא להתנגד לה; לזרום אתה מתוך האמונה שהדבר המתרחש בזה הרגע הוא הנכון, וזאת ביחד עם האמון שאני רוחש לעצמי, "סומך על עצמי". באופן כזה מבינים אנו את מהות המאמין; הוא 'כסא לו' או 'כס-לו' כלומר 'כסלו'. האמונה מבוטאת בעצם ההבנה ש'הכל אחד' וגם אני, ב'גופנפש' שלי, נושא בתוכי את רוח-האחד (וגם שואף להתלכד אתו במודע), ולכן אני 'כס-לו' – הוא פועל בעולם באמצעותי, כאשר אני חלק ממנו.
5. חג החנוכה (קטעים מתוך מפגש חנוכה של קהילת שצ – 12.12.17)
השאלה היא אם כן – מה מיוחד בכ"ה כסלו ובשמונת ימי החנוכה בכלל? ומצטרפות לשאלה זו תהיות ביחס למשמעות ה'נס' והסבריו.
התשובה לשאלת ייחוד חג החנוכה טמונה במספר 'שמונה', והיא נסמכת על מסורת קבלית ענפה ומורכבת (שלא כאן המקום לפרטה, אך הרשת מאפשרת את זמינותה לנו בכול עת). מסורת זו מזכירה כי ה'שבע' מציין את עולם המעשה ומה שמעבר לו, אך ה'שמונה' מציין חיבור למדרגים העליונים הרבה יותר (ספירת בינה המשדרת את השפע אל ספירות נה"י – נצח, הוד, יסוד). כלומר, במועד זה, כ"ה בכסלו והימים שלאחריו (כמו בסוכות!) – ה'מקור' (שאגב, כידוע מצוין בספרת 8 מאוזנת) מתגבר ומציף אותנו, בכדור הארץ, באנרגיה מעולה ויוצאת דופן.
האנרגיה הקוסמית רבת-העוצמה של חנוכה, שתחילתה בכ"ה כסלו והיא ממשיכה בעוצמתה עוד שבעה ימים, מתאפיינת בכך שהיא – א. יוצרת קשר הדוק יותר בין עליונים לתחתונים; ב. מעניקה מעטה של הגנה לגוף הפיסי ולגופים המטאפיסיים, הרגשי, השכלי והרוחי, ומחזקת אותם. ידע זה, מסבירים המקובלים, עבר במשפחות הכוהנים מדור לדור והיה גם נחלתו של הכהן הגדול, מתתיהו החשמונאי, מנהיג מרד החשמונאים.
לאור הידיעה בדבר סגולות האנרגיה של חנוכה, ובעיקר של היממה הראשונה של החג, אנחנו מועצמים באופן מיוחד מהשפע האנרגטי הייחודי, לפי העיקרון "דומה מושך דומה", כאשר הידע שבנו, שמזהה ויודע את אנרגיית החג (דומה א') – ממגנט אותה (דומה ב')!
'נס' מתרחש כאשר תודעת הקולקטיב נמצאת-בוחרת ברמה גבוהה מאוד של מודעות רוחנית, אמונה ואחווה, והיא מייחלת לפעולה של הצלה או לפעולה סמלית מחזקת. משפט זה טעון רקע המוקנה בלימוד ממושך, אך רק כך ניתן להבין את נס הצלחתו של מרד החשמונאים בטיהור בית המקדש ואת נס פך השמן.
ציון ימי החנוכה בשמחה חגיגית והדלקת הנרות בחנוכיה, מאפשרים מצב רוח של היפתחות והתרחבות לקליטת האנרגיה המעצימה ומסמלים את הבחירה בהתפתחות והתגברות הרצון לתת יותר, להרבות אור מיום ליום, כדי לאזן בין מה שאני מקבל בעולם הזה לבין מה שאני נותן. הנתינה כלפי ה'שמיים' היא בהודיה להם ובהקפדה על קיום חוקי המדינה והחוקים האוניברסאלים, וכמו-כן אפשר לחוות את הנתינה שלי ל'שמיים' בנתינה ל'שמיים' שבאנשים מסביבי, קרובים ורחוקים. ברכות הדלקת הנרות ואש הנרות, ממגנטות (כמו נרות השבת) את אור-אנרגיית החג ומעצימות את קליטתו בי, כדי שאממש את כוונותיי היותר מוארות – באור הבריאה, בתמיכתו ובהשראתו.
6. רשומות מומלצות – חודש כסלו
