ט"ו באב

כשבוע ימים אחרי תשעה באב מגיעה אנרגית האלגביש של חודש אב לשיא שאין כמוהו במשך השנה, ולכן מושווה "יום זהב" זה במקורותינו ליום הכיפורים, ונקרא "חג האהבה" (א' – 'אחד' הבה נהייה…). אנרגיה יקרה-מפז זו היא אנרגיית קריסטל ייחודית: אנרגיית האהבה של ט"ו באב.
באנרגיה חיונית זו (מכאן חשיבות ההתכנסות, במועד זה, כמתגברת קבלת האנרגיה) מורכבים יחד אהבה וקבלה עם אמון ואמונה: אמון בעצמי ואמונה ב'אחד'. לכן, מי שאין לו אמונה ב'אחדות הכול', והוא מעוניין בה, מוזמן לחזק את האמון בעצמו, ולהיפך.

על האהבה כהוויה

אהבה אינה פעולה אלא מודוס-הוויה של חדוות חיים, של חיוב-החיים, של היענות לתדר-אחדות גבוה הנוכח-תדיר בי ומחוצה-לי, כאן על פני האדמה וביקום כולו.
אהבה-כהוויה מתאפשרת עם קבלת עצמי וזולתי ללא ביקורתיות ושפיטה, ועם איפשור לעצמי ולזולתי ללא דעות קדומות.
אהבה היא מודוס של ההוויה הנפתחת לאנרגיה נוכחת-תדיר ונצחית, אנרגיה קוסמית של חסד ואיפשור של התפתחות-באהבה.
האהבה זורמת בי כתוצאה מידע לגבי מה שאני בליבתי הנצחית – 'הוויה של אהבה', וכתוצאה מרגש עמוק של הודיה על מי שאני: 'הוויה-בגוף המתפתחת ומתרחבת אל חווית-עצמה-כאהבה'.
הוויה-של-אהבה מורגשת כזרימה אינסופית, ללא-גבולות, משום שהאוהב נפתח לחוויית עצמו והכול כיש-אין אינסופי, חסר-גבולות.
אהבה, כאמור, היא מודוס-הוויה של תשוקה לחיבור: א(=1)-הבה – Let us be One.
הפחד מהוויה-של-אהבה הוא הפחד להתמוסס, להתפוגג, להינמס. אבל, אל פחד: האהבה-כהוויה כוללת גם אהבה-לעצמי, ואהבת-עצמי זו מולידה בחירה מתמדת בהיפתחות-לאהבה מתוך 'גרעין אני' יציב, עמיד, נוכח, בלתי-ניתן-להתמוססות.
באהבה-כהוויה אין מקום לחשש-להיפגע: האהבה-כהוויה היא מטבעה קבלה, הכלה וסליחה.
חווית האהבה-כהוויה היא פונקציה של מילוי הרצון 'להתעורר' מאשליית הנפרדות, ופונקציה של מימוש הבחירה בעבודת-אחדות של אור – עבודה עקבית, פנימית וחיצונית.
חוויה זו מביאה להוויה של אהבה-ללא-תנאי, והיא המפתח האולטימטיבי לאושר ולחיים של בריאות ושמחה.

אנרגיית ההפרדה בעולם החומר, עולם העשייה כאן ועכשיו, חיונית היא ביותר; שכן זו כל החוכמה: לאפשר לנשמה-רוח להתנסות בניווט הגוף-חומר ולאפשר לה את העשייה בחומר, ואולי אפילו את שיכללו ופיתוחו.
הבעיה היא שאנרגיית ההפרדה בנשמה מעצבת גוף הפרדה אימננטי, מצטבר, "יצר הרע' – הדורש ניטור עצמי קבוע.
מודעות רוחנית וכל הנגזר ממנה מאפשרת לנו תהליך אין-קץ לניטור ועידון אנרגיית ההפרדה. הטוב ביותר הוא לתכללה עם אנרגיית האחדות, האהבה, ובכך לנטרלה במעשה "אחדות הניגודים".
זו כל תורת הטו"ר (טוב ורע) כולה על רגל אחת.

על התכנסות ט"ו באב

עד תשעה באב זלפה אנרגיה "קשה" בעוז; ממוצאיו ועד לשיא בט"ו באב – מתחזקת אנרגיית אחדות הניגודים.
בט"ו באב היו יוצאות בנות ירושלים במחולות, לפי חוכמת הנסתר – כדי להתחבר, באנרגיה-של-מעגל, לזרם המעגלי של האנרגיה הקוסמית, הייחודית ליממה זו בעוצמת האור שבה. המלה 'חג' מתקשרת למיגנוט האנרגיה, הבאה 'מלמעלה', של כל חג – על-ידי המעגל האנושי החוגג 'למטה' – ה'חוג'.
הסינרגיה של המשתתפים בהתכנסות, הנעים במודעות רוחנית מועצמת של אחדות, שמחה ואהבה, משכה ומושכת אל המשתתפים את אור הלבנה המלאה, המקרין תדר גבוה מאוד של 'ביחד', ומשפיע מטובו על המעגל כולו ועל כל פרט שבו. בזכות השפעה זו מתעצם גם הקולקטיב הנשמתי שלנו כולו.
ואכן, התכנסות ליל ט"ו באב, בבגדי לבן, מאפשרת למעגל החוגג-המחולל אור-יקרות של העצמה פנימית, תוך מחשבה על שיתוף העולם כולו במתנת אור זה.

*

"אני-הנני ניצוץ/ית נשמה בגוף הפיסי שלי, ואני מברכ/ת את כל היש והאין, את כל אחי הניצוצות – באהבה ובהרמוניה – מתוך תחושת שיתוף, מעורבות ומחויבות לנתינה.
אני-הנני חלק מכל היש והאין, ובכל רגע אני בורא/ת את המציאות שלי באומץ-לב, בנחישות, בתשוקה ללמוד ולהשתפר, במודעות עצמית ובהקפדה על בחירה בתחושות-האור שלי".

היגד ליבת-האור בהתכנסות ליל ט"ו באב תשע"ו

לחג האהבה  /  ט"ו באב תשע"ז – 2017
****************************** 
באתי מן המישורים הקפואים של עידן הקרח הנורא,
באתי ממדבריות ארם-נהריים,
ומאחורי הצאן בשדות אבי.
באתי מן הבור, שלוף מן הכותונת,
מן הוויכוח הזועם על האישה הכושית.
נדדתי, נלחמתי, הורשתי,
שפטתי, ילדתי, ניבאתי.
נכנסתי בפרדס, רכבתי
על סוס הקיסר לכבוש את בריטניה,
ערפתי בגידה, ערפוני במסע הצלב הנורא,
פירשתי את התורה
ופירשתי את עצמי בה,
ברחתי מאימת הכנסיה בציד המכשפות
ומאימת האינקוויזיציה בספרד.
שוררתי בצפת וברעידת האדמה כביתי.
קירצפתי בעוני עמוק בגדי טובלים בגנגס.
באתי כחמש אצבעות של כף יד אחת
אל השואה
וממנה אל התקומה.
אני כולם ולא כלום
אני הכול ולא כלום
אני לומדימות
חמלה, אחווה ואהבה.