תשעה באב

על תשעה באב וקריאת מגילת איכה

מגילת איכה, שאנו קוראים בתשעה באב, מחזיקה בתוכה אנרגיה של "סחיפה", שבאה לטהר, לבטל יוהרה, להגביר חמלה ויראת כבוד בפני הבורא; ברוח החוקים המטאפיסיים ניתן לומר שקריאת המגילה עוזרת לקוראיה להשיג היבטים אלה, לפי החוק "דומה מושך דומה" – עקב תכניה המבליטים את הסבל והחורבן שבאים מן הבחירה החופשית השגויה, הקולקטיבית והאישית.

מגילת איכה היא גם תצריף מילולי אנרגטי של הגנה מפני שיאו של השליש הראשון של חודש אב, בתשעה באב – עם שקיעת החמה. אז חשוב לקרוא בציבור את מגילת איכה, אך לקרוא אותה, למחרת, ביום עצמו, ניתן גם ביחיד. יש לקריאה זו פונקציה מגוננת, של מטריה, של סוכך הבא להגן מפני "ערפיח" של אנרגיה קשה, ולכן היא בעלת  חשיבות גדולה. כאמור, נהוג לקרוא את המגילה בישיבה על הרצפה, לאות אבל על חורבן בתי המקדש.

מן השיא, בליל תשעה באב, מתחיל מחוג "הערפיח" לרדת ובצהרי תשעה באב מתהפכת האנרגיה לאנרגיה קריסטלית זכה. הפרק האנרגטי המאתגר של תשעה באב, המקודד דרך קבע במעגל אנרגיות-השנה של כדור הארץ, מתחיל כשהשמש עולה ומביאה את מקסימום העוצמה והסחיפה של האנרגיה החותמת את השליש הראשון של חודש אב. כך מגיעה אנרגיית הפרדה חזקה, ולכן נהוג לצום, על מנת לייצר מול אנרגיית העוצמה הזאת – התנגדות (אנרגיית ההתנגדות נוצרת כאשר אנו מתנגדים לרעב הטבעי המורגש בנו).

כלומר, צום תשעה באב מייצר התנגדות, מכיוון שכאשר אתה מתנגד לצורך-הרגל לאכול ולשתות, וכאשר אתה מייצר התנגדות לשם כך, אתה גם מתדר התנגדות לשליליות, ואתה אומר בכך לאנרגיה הקשה הזאת – "עד הנה!".

אנרגיית הקריסטל שהיא אנרגיית אהבה ואחדות, אנרגיית אחדות הניגודים, היא אנרגיית גביש – גיבוש של רכיבים שונים ומנוגדים ל'אחד'. היא מכונה במקורה אלגביש (לפי יחזקאל, לח/כב), משום  שזוהי מהות האל – תצריף הניגודים האפשריים בגביש אחד.

מפל אנרגיית תשעה באב יצר את ההבנה שמי שמסמל את אחדות הניגודים – כמו ניגודי שמש/יום  ירח/לילה – ההוויה האנושית הקרויה 'משיח', ייוולד לפי המסורת בתשעה באב, ובכך יספוג בנשימתו הראשונה את אותה אנרגיה מופלאה, הנולדת בצהרי כל תשעה באב. לכן מקושר המשיח, בספרות הקבלה, עם ספירת יסוד, המקשרת בין שמש (תפארת) לבין לבנה (מלכות).

'משיח' להבנתי אינו אדם אלא עונה, זמן מיוחד, על משקל בציר, קציר, מסיק, אסיף. זהו זמן שבו אמורות נשמות בני האדם להבין ולהפנים את התפישה שהכול גביש, הכול מגובש לאחד. 'משיח' – מ.ש.ח., משורש ש.מ.ח. – שמחה, שמביאה לאיזון ולקיום הרמוני עם המציאות שמסביב. אנחנו פועלים ואף מחכים להשגת המסה הקריטית הזאת על כדור הארץ, כאשר רבים מאיתנו יבינו, יחוו ויפנימו ש'הכול אחד'. ההבנה  שכולנו אחד, תתאפשר לנו אהבה לעצמנו ול'בורא כל העולמות ומקיימם'.

בתשעה באב, בחצות היום, רצוי לערוך מדיטציה על מנת לכונן את אנרגיית הזמן הזה, "אנרגיית המשיח" (בהשאלה בלבד), בתוכנו.

כשבוע ימים אחרי ט' באב מגיעה אנרגית האלגביש לשיא שאין כמוהו במשך השנה, ולכן מושווה יום זה במקורותינו ליום הכיפורים ונקרא "חג האהבה" (א' – 'אחד' הבה נהייה…). זוהי אנרגית קריסטל ייחודית: אנרגיית ט"ו באב.

באנרגיה חשובה זו נמצא קו ייחודי של העצמת אחדות הניגודים, ויכולת לתגבר במשולב אמון ואמונה: אמון בעצמי ואמונה באחד. לכן, מי שאין לו אמונה באחד מוזמן לחזק את האמון בעצמו, ולהיפך.

בחודש אב, וגם לאחר תשעה באב, אנחנו עשויים לשדרג אמון עצמי, ומוזמנים לראות עצמנו כבורא משני של הבורא הגדול ברמות שונות.

אמון בבורא פירושו חוויית פעולתם של הכוחות העליונים המכוונים אותנו כרבת חסד. אמונה שהאחד הגדול בורא ומקיים אותנו ואת עולמנו בכל רגע, על פי חוקי האור והאהבה שהוא חקק בנו ובעולמותיו.

*

בערב תשעה באב – נוכל להתאסף כקהילה, או לשבת איש-איש בביתו, ולקרוא, בשעה 8:30, את מגילת איכה.
רצוי להדליק נר, לשבת על הרצפה (או פשוט נמוך מהרגיל, כבשעת אבל, לשם חיבור פיזי-נפשי-רוחני עם חווי אסון החורבן), ולקרוא לאט, בקול רם, בסבב; להתעטף במילים, להשתקע בהן, להבינן מפנימיותן, לחוות את ה'ביחד' של כולנו.
בקריאת מגילת איכה בהתכוונות, יש, כאמור לעיל, העצמה והגנה כאחת, ויש בה גם תרומה להעצמת הקולקטיב, הלומד את שיעוריו מעבר לזמן ולמקום.

*

 

שוש צימרמן על תשעה באב – שיחה עם נירית ואיבט ברדיו סול, 11/8/16, החל מדקה 1:08