ספירת העומר האישית
שבוע חמישי – שבוע 'הוד'

ספירת 'הוד' היא הספירה המרכזית בשבוע הבא עלינו לטובה, ומאפייניה הם ענווה ו'הוד'-אה באמת-האהבה ובאמת 'היות-הכל-אחד'. ה'הוד והדר' שבמהות ספירת 'הוד' בא מכך שהיא ממקדת את ספירת 'נצח' המקבילה לה בקו הרוחב של אילן הקבלה, ובכך, מבחינת האנרגיה האנושית, מעצימה הענווה את הסבלנות והעקביות.

הענווה האמיתית, הפכה של 'גאוה' (אותיות 'האגו'), מקורה ב'הוד'-אה בכך שכולנו שווים במקורנו – כולנו נבראנו, כניצוצות נשמה, מן האור הגדול, ולכולנו – יכולת לתת ולקבל אהבה. בהכרת כור מחצבתנו האמיתי אנחנו יכולים לחוות את עצמנו כחלק משלם אנושי-נשמתי אינסופי, וזאת מבלי להקטין בערך עצמנו ומבלי לוותר על טיפוח חוזקותינו ועוצמת הרוח שבנו.

נושאים קרובים לחקר האישי בשבוע 'הוד': הודיה

בשבוע 'הוד' הבא עלינו לטובה, ביום השלושים ושלושה (ל"ג) של ספירת העומר – ל"ג בעומר, היום הכפול של 'הוד שבהוד' – נוכל להביא לידי שיא מבורך את ה'הוד'יה ואת ה'הוד'אה, לפי הבנתנו, אמונתנו ותודתנו, שכן אכן – 'הכל אחד'.

מיממת ל"ג בעומר – "הוד שבהוד", עוברת ספירת העומר האישית, 'ספירת היבטי הפנימיות' הטעונים התבוננות, אל ההיבטים היותר-מעשיים של חיי היום-יום. היבטים אלה נמצאים גם בשני השבועות הבאים, החותמים את ספירת העומר.

על התכנסות ל"ג בעומר תשע"ז של קהילת שצ – ראו נא כאן

ליום א' בשבוע 'הוד' – י"ד באייר – 'חסד שבהוד'

היום תשעה ועשרים יום שהם ארבעה שבועות ויום אחד לעומר 

באנרגיית היום – "חסד שבהוד", נוכל לבחון אם האהבה שאנו רוחשים לאדם-שממול, באה מתוך ענווה ומתוך ערך עצמי מאוזן, המוליד רצון לחלוק את מה שיש עימי לאדם-שממולי בשמחה ובאהבה. האגו-הבלתי-מאוזן אינו מאפשר מקום לאהבה אמיתית.

רק מתוך ענווה וצניעות נוכל להתעלות מעל לעצמנו ולתת למי שממולנו מלוא חופנים של אהבה מכבדת ורצון למילוי מחסורו. גאווה המתחפשת לאהבה מבטאת אהבה עצמית לא-שקולה, ולעיתים הופכת את האדם-שממול ל'מובן מאליו', ל'חלק ממני', שאין כלל צורך להעניק לו.

היום ניתן בחקר עצמי לברר ולשאול –
האם אני מרוצה ממידת הענווה שבי והאם היא משתלבת כראוי במידת האהבה שאני רוחש//ת לעצמי ולאנשים שמסביבי?
האם הענווה שבי מגבילה אותי במשהו? האם היא מידתית או שמא חורגת?
האם אני שמחה בענווה שבי או שמא היא מעיקה עלי?

היום – ניתן ל'הוד'-ות ולשבח את מי שעוזרים לנו לאהוב יותר ויותר – ומשכנם בשמיים או בארץ…

ליום ב' בשבוע  'הוד' – ט"ו באייר – 'גבורה שבהוד'

היום שלושים יום שהם ארבעה שבועות ושני ימים לעומר

לאנרגיית הענווה של ספירת 'הוד' נכנסים היום גוונים של אסרטיביות, מידתיות ומיקוד, שהם ממאפייני האנרגיה של ספירת 'גבורה'. לפיכך, נמצאות ממוזגות בענווה את יראת הכבוד וכן גם את ה'גבורה', שהיא אנרגיה של התגברות על מכשולים, בדרך להצלחה.

היום ניתן בחקר עצמי לברר ולשאול –
האם הענווה שבי אמורה לאפשר לי התפשרות בעת חילוקי דעות?
האם יתכן שאני לעיתים לא נוקט//ת עמדה בויכוח בגלל מעין-ענווה (ענווה מדומה)?
כבוד לזולת – האם אני חווה רגש זה באופן קבוע?
האם אני מכבדת את האדם-שממולי (בן/בת זוג, בני משפחה, חברים), וחווה כלפיו צניעות וענווה, גם אם איני מסכים//ה לדעותיו?

היום – ניתן לבדוק במיוחד האם המחויבות שלי לנתינה יומיומית מהולה בצניעות וענווה.

ליום ג' בשבוע 'הוד' – ט"ז באייר – 'תפארת שבהוד'

היום אחד ושלושים יום שהם ארבעה שבועות ושלושה ימים לעומר

אנרגיית הענווה של ספירת 'הוד' נצבעת היום בגוונים של חמלה ורחמים הבאים מן האנרגיה של ספירת 'תפארת'. הענווה מצמיחה חמלה והחמלה מצמיחה ענווה. הגאווה היא מכשול בפני חמלה אמיתית, לכן עבודה פנימית לאיזון מידת הגאווה מאפשרת לא רק ענווה אלא גם חמלה ואהבה כמצב של הוויה מתמדת.

היום ניתן בחקר עצמי לברר ולשאול –
האם אני מרוכז//ת בעצמי עד כדי כך שהענווה המהולה בחמלה אינה נהירה לי לעיתים?
האם הענווה שבי מכבידה על האנשים בסביבתי? האם היא מורגשת כמאוזנת ומאפשרת לי להיות קשוב//ה לזולת?

היום – ניתן לתרגל נתינה מתוך ענווה ולבטא אהבה, בעת הנתינה, מלב חומל.

ליום ד' בשבוע 'הוד' – י"ז באייר – 'נצח שבהוד'

היום שניים ושלושים יום שהם ארבעה שבועות וארבעה ימים לעומר

אנרגיית ספירת 'הוד', המופיעה במיטבה באדם כענווה וצניעות, כ'הוד'-אה ו'הוד'-יה, מקבלת ליממה הבאה את השפעת האנרגיה של ספירת 'נצח', שעיקרה חוזק והתמדה המביאים ל'נצח'-ון בהגשמת המטרה המבוקשת.

ההבנה היא שענווה אמיתית אינה מלווה בחולשה אלא דווקא בעוצמה ובתחושה של היטענות מתמדת בכוח פנימי, וגם בתוספת של ערך עצמי מאוזן.

היום ניתן בחקר עצמי לברר ולשאול –
האם אני תופש//ת לעיתים את הענווה שבי כמזויפת (כ"פוזה")? כגורמת לפחיתות ערך בעיני עצמי? כחולשה?
האם נדמה לי שאנשים מסביבי מנצלים לעיתים את הענווה שבי לצרכיהם? אם כן, האם ברור ונהיר לי שעלי לשוב ולבדוק אם ענווה זו שלי היא אכן אמיתית?

היום – ניתן לתרגל שיתוף פעולה עם אדם מסוים מתוך ענווה ותחושת 'ביחד'.

ליום ה' בשבוע 'הוד' – י"ח באייר – 'הוד שבהוד' – ל"ג בעומר

היום שלושה ושלושים (ל"ג) יום שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים לעומר

אפיוניה הייחודים של ספירת 'הוד', 'ספירת השבוע', מתחדדים ומתעצמים ביממת ל"ג בעומר, הממקדת ומכפילה את אנרגיית 'הוד' – לפי 'הוד שבהוד'. אנרגיה זו מברכת את אלו המודעים לה ביתר שאת, והיא חלה משקיעת החמה המתחילה את ל"ג בעומר ועד לשקיעתה במוצאי ל"ג בעומר.
אפיוני יממת ל"ג בעומר קשורים ב'הוד'-אה של ענווה וצניעות בדבר קיומו של האל האחד, האינסופי, שהכול – ממנו ובו, ובהעצמת היכולת ל'הוד'-ות לאל על חיי בעולם הזה כאן ועכשיו, כאשר חיים אלה נתפשים כפרק אחד מאין-ספור הפרקים בחייה האינסופיים של הנשמה הנצחית.
ההבנה ש'אני הנני ניצוץ-נשמה אלוהי בגוף אדם' וההבנה ש'אני הנני חלק ממנו' – היא העומדת במרכז ה'הוד'-אה וה'הוד'-יה, ובאמצעותה מתברך האדם המודע, בל"ג בעומר, בשפע-אור רב, לתגבור האמונה-באל והאמונה-בעצמי-אל, שניהם – כ'אחד'.

היום ניתן בחקר עצמי לברר ולשאול, לאורה העוצמתי של להבת המדורה הפנימית:
האם אני מוכן//ה להכיר ול'הוד'-ות במי שאני: ניצוץ אלוהי נצחי בגוף של אדם?
האם אני שואף//ת לממש, בענווה ובצניעות, את זכותי לבחור להתעורר ולהתעלות לחיבור אמיץ בין נפשי לבין ניצוצי – העצמי הגבוה שבי? ומה אני עושה או מוכן//ה  לעשות לשם כך?
האם אני שרוי//ה בענווה מספיקת כדי להכניס לחיי רוחניות עשירה ולהקפיד על התפתחות-באור?

היום – ניתן לשקוד על פעולה כלשהי הקשורה ברוח, המבטאת אמונה, 'הוד'-אה ו'הוד'-יה ביחס ל"אחד בכל".

ליום ו'  בשבוע 'הוד' – י"ט באייר – 'יסוד שבהוד'

היום ארבעה ושלושים יום שהם ארבעה שבועות ושישה ימים לעומר

ספירת 'יסוד' הבאה היום לידי ביטוי בספירת השבוע – 'הוד', מביאה לאנרגיית הענווה, ה'הוד'-יה וה'הוד'-אה, את רכיב התקשורת והמחויבות. ההבנה היא שתחושת ענווה והכרת ערך עצמי מאוזנת, מהוות בסיס חיוני לקשר אמיץ של מחויבות ואכפתיות.

היום ניתן בחקר עצמי לברר ולשאול –
האם הכרת הערך העצמי שלי מאוזנת? האם היא מסייעת לקשר (הפנימי) 'שלי עם עצמי'?
האם הצניעות והענווה שבי תומכים בקשרים שלי עם הסובבים אותי? או שמא הן יוצרות לעיתים הפרדה וריחוק?

היום – ניתן להתחיל, או לחזק, קשר מסוים המושתת על ענווה ו'הוד'-יה.

ליום שביעי ואחרון בשבוע 'הוד' – כ' באייר – 'מלכות שבהוד'

היום חמישה ושלושים יום שהם חמישה שבועות לעומר
ספירת 'מלכות', שהאנרגיה שלה חותמת את שבעת ימי ספירת 'הוד', מביאה למידות הענווה, ה'הוד'-אה וה'הוד'-יה – הנהגה של מלכות ה'אני', כבוד לעצמי ולמי שאני הנני. ה'הוד' שבענווה הוא 'מלכות'י ורם, ואינו מאפשר שליטה ודיכוי בהנהגה ובניתוב הדברים והאנשים שמסביב. ההבנה היא שממשל תקין, חיצוני ופנימי, נוהג בצניעות ובענווה, מתוך כבוד למונהגיו.

היום ניתן בחקר עצמי לברר ולשאול –
האם הענווה שבי מאפשרת לי לחוות את עצמי מתוך כבוד עצמי והערכת עצמי?
האם אני חש//ה אנרגיה גבוהה הנובעת מתוך הענווה שבי?

היום – ניתן לאפשר לאדם-שממולי לחוות את הענווה שבי ובכך להשפיע עליו, ביודעין או שלא-ביודעין, כך שיאמץ גם לעצמו התנהלות לאור הענווה.