חודש"צ – תשרי תשע"ח

 

עם כניסת השנה החדשה ראינו לנמ"ר (נכון, מתאים וראוי) – ליצור בכול חודש מעין ניוזלטר ובו מכול-טוב… קריאה כייפית לנו-כולנו, ואל תשכחו להעיר הארות – אם בא לכם… (מיספרנו את הפריטים כדי שתציינו לאיזה פריט אתם מגיבים). תודה לכם ותודה למירב, שטרחה וערכה.

(1) נעים להכיר (מדור קבוע בחודש"צ) 

דרור דגן

1. אנא ספר על עצמך –

שמי דרור דגן, ממושב חניאל, נשוי לגניה, שגם היא משתתפת פעילה בקהילת שצ, ויש לנו שני בנים, אושר (5) וטלאל (2.5). אני מלמד הנחיית קבוצות במכללה לחברה ואומנויות בנתניה וגם כעצמאי, מעביר הרצאות, בעיקר בצבא. במקביל אני עושה דוקטורנט באוניברסיטת חיפה, בפקולטה למדעי החברה.

2. מתי התחלת את התהליך הרוחני שלך? מה גרם לך להתחיל אותו?

קרו הרבה דברים בחיי שהובילו אותי להתחיל ללמוד מודעות רוחנית, אבל אני חושב שהדבר המשמעותי ביותר, שאיפשר לי את המקום הפנימי להתחיל ללמוד זאת הפציעה שלי בצבא. שרתתי ביחידת דובדבן בתקופת האינתיפאדה השנייה ולקראת סוף השירות נפצעתי אנושות בקרב. מבחינה פנימית זה היה כמו להתנגש בקיר, כאילו קיבלתי סטירה מהמציאות. אם לפני כן הייתי עם אגו בשמיים וחשבתי שאני יודע הכל, פתאום הייתי במצב חדש והכלים-לחיים שהיו לי קודם כבר לא התאימו בכלל. הייתי צריך לבנות את עצמי מחדש וההרגשה הייתה שזה לטובתי. הייתה לי תחושה חזקה שלא סתם אני נמצא במקום שאני נמצא ושדברים לא קורים סתם. שיש משמעות מתחת לכל מה שאני חווה ואני צריך לברר אותה. מה שעזר לי עוד לא להתנגד ולהיכנע לקשיים היתה ההרגשה, שהרגשתי בשיא הקושי, שאני אהוב. לא רק אהוב על-ידי אנשים אלא אהוב-ללא-תנאי. כל אלה ועזרה שקיבלתי מאנשים סביב נתנו לי את הכוח להתחיל את הדרך. אפשר לומר שהמצב שנוצר בחיבור שני הצדדים – מצד אחד כשהבנתי שאני לא מבין, ומצד שני החוויה המתמשכת עם האגו שלי, שנסדק מהפציעה, אפשר לי את התחלת הלימודים.

גם הייתי מאד רציני. לקחתי את הכלים של 'דובדבן' – הנחישות וההתמדה, וניתבתי אותם לעבודה הרוחנית. מבחינתי החיים זה לא רק בשביל הכיף. יש לי כאן עבודה לעשות והיא יותר חשובה מ"תנאי השירות" בחיים, כמו שקוראים לזה בצבא. ואם הפציעה כל-כך רצינית אז כנראה שגם המשימה שלי היא כזאת. לא ידעתי אז כמה החיים יכולים להשתנות ולהפוך להיות כיפיים ברגע שמיישמים בהם את המודעות הרוחנית ועושים את העבודה הפנימית הזאת, אבל זה בדיעבד. 

3. מתי הגעת לשוש?

הגעתי לעבודה עם שוש צימרמן בשנת 2005, ומאז אני משתדל לא לפספס אף פגישה שבועית. הייתה לי תחושה עמוקה מההתחלה שזה המקום שלי, שבשביל זה הכל כדאי. שזה אמת. זאת זכות אדירה להיות תלמיד של שוש ואני מודה כל יום על הזכות הזאת.

4. איך התהליך עם שוש תורם לחיים שלך?

החיים שלי היום הרבה יותר כיפיים וזורמים. השינויים שחלו בי הם שינויים משמעותיים והם באים לידי ביטוי בכל ההיבטים של החיים. קודם כל חשוב להדגיש שהשינוי הוא גדול, אבל הוא נעשה בצורה מאד מדורגת. התחלתי ללמוד אצל שוש בשנת 2005 ולמעשה בכל שבוע יש התפתחות הדרגתית. אני חווה את החיים אחרת לגמרי מהמקום בו הייתי אז, בתחילת הדרך, לטובה כמובן. עברנו דבר דבר: כל מיני שיבושים בתפיסה שלי את העולם, ערך עצמי, פיתוח רגש ועוד. כל מיני היבטים שבזכות השינוי בהם אני חווה את החיים אחרת. זה שאני נשוי ואבא, ועושה את מה שאני עושה היום ומרגיש את מה שאני מרגיש היום, זאת תוצאה של השינויים האלה.

למשל, אחד הדברים המשמעותיים היה כשנפצעתי והייתי בחור צעיר בתחילת הדרך; לא שאני זקן עכשיו, אבל הייתי צריך לקבל החלטות על קריירה ולימודים אז. כחלק מהעבודה האישית התחלנו לבחון בפגישות האישיות מה אני רוצה לעשות בחיים ולמה.  שוש הראתה לי איך הרבה היבטים, וביניהם גם הרבה אגו, מסתתרים מאחורי המטרות המוצהרות והעשייה שלי. התהליך הרחיב בי מאד את המודעות ל'מה מניע אותי' ו'איך זה עובד' והתקשר לתמונה הגדולה של החיים. זה לכשעצמו כבר התחיל לנתב אותי לכיוון ראוי יותר.

אם לפני הפציעה, בשביל להרגיש טוב עם עצמי, הייתי צריך מילה טובה או התייחסות חיצונית, לאורך השנים של העבודה נפתחו הרבה חסימות. מה שאפשר לי חווית חיים אחרת, שכוללת בין היתר לא להיות יותר תלוי בסביבה.

עבדנו רבות על פיתוח הרגש, שהיה מקום שהייתי מוגבל בו. השכלול של הרגש הפך אותי לבן זוג יותר טוב, אבא יותר טוב וחבר יותר טוב. וקודם כל – גם חבר יותר טוב של עצמי. המודעות הרוחנית מאפשרת לי תקשורת יחסי אנוש ברמה אחרת לגמרי, והבנת הדינמיקה הבינאישית בצורה אחרת.

כן, זאת רק טעימה; יש כל כך הרבה דברים נוספים… למשל, היום אני הרבה יותר חד וכשיש בתוכי איזשהו קול אני יודע לדעת לסווג אותו ולמקמו במקום הראוי. גם כשאני עובד במקצוע הנחיית-הקבוצות יש לי הרבה יותר כלים לעבודה. זה אפילו מאוד פרקטי גם להיבטים כלכליים. לדוגמה, תודות לשיעורים הקבוצתיים ולפגישות האישיות הצלחתי לראות את משקל האגו גם בתוך החלטות כלכליות, וזה עזר לי להגיע להחלטות מאוזנות יותר, איפשר לי להגיע להצלחות  בתחום ומנע ממני הרבה הפסדים כלכליים.

לסיכום, מדובר בפרספקטיבה יותר רחבה בכל התחומים, שלמידת המודעות הרוחנית מאפשרת. כלומר, כל תחום שאפשר להעלות על הדעת אפשר להתייחס אליו ומתייחסים אליו במישור הרוחני. הלימוד הרוחני מלווה כל היבט וזמן – גם את ההתפתחות הזוגית לפני החתונה ואחרי החתונה, הולדת הילדים והעבודה. השידרוג הזה בחיים בכל תחום הוא ממש לא מובן מאליו. זה גם בונוס מאד גדול שגניה אשתי בעניין. בנוסף לכול גם הנושא הבריאותי מאוד מושפע מזה לטובה.

5. מה אתה מבין על עצמך/על העולם שלא הבנת קודם?

אחד הבונוסים הגדולים שעזרו לי מאד הם האופקים הרוחניים שנפתחו בפני מעבר לכאן ועכשיו, שקשורים למסע הנשמה, וכן גם מטרת הגעת הנשמה לכדור הארץ, וקיומים קודמים של הנשמה לרבות ההשפעה שלהם על מה שאני חווה עכשיו. מתובנות אלו למדתי לקחת אחריות ולראות איך אני יכול לשרת את הנשמה שלי ולפעול כדי שהחיים שלי יהיו בעלי משמעות וטעם. למדתי גם שברגע שאני עושה את זה "המציאות" משתנה ונהיית נעימה, קלה וזורמת יותר.

אני חווה יותר את האחדות ביני לבין שאר האנשים בעולם וגם מרגיש יותר דומה לכולם. ברורה לי יותר  המשמעות של הערבות ההדדית ביני ובין כל פרט ופרט בחברה, ואיך כל אחד מאתנו משפיע על השלם ויוצר את המציאות. פועל יוצא מכך הוא האחריות הגדולה שלי ושל כל אדם לגורלו ולמציאות שהוא חי בה. האחריות הזאת מתחילה בדברים הכי קטנים במחשבה, ברגש, בדיבור ובמעשה. מכאן באה ההבנה שכשאני מתפתח אני תורם גם לסביבה ולעם שלי.

6. מה אתה מאחל לעצמך להמשך?

אני מבין היום שאני פה כדי לעשות את התיקון והיעוד שלי, ולשרת את הנשמה שלי בדרך הכי טובה שאני יכול. שאני הנני כלי למה שהיא באה לעשות כאן. ולכן, אני מאחל לעצמי שרות משמעותי.

 

(2) סיכום חודש תשרי ועדכונים לחודש חשוון

מה היה לנו בתשרי –

• התחלנו את לימודי המאפשרים של שנת תשע"ח בשתי הקבוצות א' ו-ב' בימי ראשון.

• חידשנו את המפגשים האישיים עם שוש.
• נפגשנו לציון ראש השנה תשע"ח אצל משפחת דגן, ולמדנו שיעור על התפילה ועל קבלה לשם נתינה.

• נפגשנו בחג הסוכות בסוכה של איילת הררי בחופית, ושמענו שיעור על חג סוכות, ועל העיקרון הדמוקרטי המנחה אותו, כאשר הישיבה והלינה בסוכה באה לתמוך ברעיון של שוויון ערך הנשמות. 

(3) מה צפוי לנו בחודש חשוון?

• ביום ג' 14.11.17 , בשעה 20:15 יתחדשו הלימודים בת"ג הקסם. השנה הם יתקיימו בגבעת חיים, בבית קהילת שצ.

ראשי תיבות תג קס"ם באים כייצוגים של תחומי המפגשים: תנ"ך, גמרא, קבלה, ספרות עברית וכללית, מודעות רוחנית. לימוד ספר הזוהר תופס חלק נכבד מן התוכנית. הלימוד מדגיש את יחסו של הקורא (החילוני, בדרך-כלל) אל המשתמע מן הטקסט הזוהרי. המפגש כולל גם עבודה בצמדים. הלימוד נערך ברוח המודעות של קהילת שצ.

בשנת תשע"ח יודגשו טקסטים מארון הספרים העברי המתייחסים לחיבור עם הרוח.

להצטרפות ניתן להתקשר ולהירשם בטל' 053-7421217.

• ב- 19.10.17 נפתח קורס שנתי חדש בהנחיית שוש:

קלמ"ר – (ראש תיבות של) קבוצה להתפתחות מודעות רוחנית.

זוהי קבוצה של כחמישה-עשר משתתפים ובה מיגוון של גילאים, מקצועות ומקומות-מוצא. שיעורי הפתיחה עוסקים בתובנות נינו"ה ובהגדרות ומושגי יסוד של תורת המודעות הרוחנית.

• ב-7-8.12.17 מתוכנן להיפתח בהנחיית שוש תלת-סדנה בקיבוץ משמר הנגב למטפלים מכל הגוונים.
• 45 שעות הלימוד בסדנה, שהיא בת שלושה פרקים, תתמקדנה בנושאים הבאים:
  *על תפישת משמעות החיים בכדור-הארץ והקשרה לחוק הבחירה החופשית / מודעות רוחנית מהי? 
  *האנרגיה הקוסמית והאנרגיה האנושית – בין אחדות להפרדה 
  *מדרגי 'הרוח-בגוף' באדם ומעבר לו; מסע הנשמות; "נשמות תאומות" 
  *התדר המאוזן באדם, חשיבותו, משבשיו – דרכים להעלאת התדר 
  *עולמן של הנשמות – בהתגשמותן בגוף-אדם ובין ההתגשמויות; עילוי הנשמה; "גוף הכאב" 
  *תיקון-הנשמה כמנחה החוזה הנשמתי המקודש; זיהוי התיקון והייעוד של המטופל 
  *מערכת היחסים המורכבת: נשמה – נפשגוף; "האדם המחובר/המנותק/המפוצל" 
  *יתכנות אנרגיות משבשות באדם (חמש עיקריות) – נזקיהן, זיהוין ושחרורן; רגרסיה טרנספרסונאלית (שיחזור קיום אחר של הנשמה)
  *חולי, אנומליות ואי-תקינות נפשית ופיסית כאמצעים לתיקון הנשמה
  *ריפוי הנשמה – לריפוי הנפש והגוף / העזרה המטאפיסית לתומך הריפוי
• לפרטים נוספים והרשמה, פנו נא לנילי – 054-6614663

לעוד פרטים על סדנת "הרוח בגוף": ראו נא כאן

לסדנאות מתוכננות

(4) נינוה – הבחירה שלי

במדור זה נביא בכל פעם בחירה של קטע שנבחר מתוך הספר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים", מאת שושנה צימרמן. 

הבוחרת הראשונה היא מירב ח'

הבחירה שלי עומדת בסימן אישי: נולדתי ביום השני של ראש השנה (ב' דראש השנה), שבו  האנרגיה תומכת בהתנגדות להפרדה. הקטע הבא מזכיר לי מהי אנרגיית האחדות, שבה אנו אמורים לדבוק בעודנו מתנגדים להפרדה.

מכלול התדרים של אור האחדות
מביא עמו לכדור הארץ
פוטנציאלים רבי עוצמה:

שפע – כתדר של העצמת משאבים וממון,
אהבה – כתדר יכולת הנתינה והקבלה, תדר האחווה,
יצירתיות – להתפתחות עצמית וסביבתית ולמעשי אמנות ויצירה,
וחוכמה – חכמת האיזון העצמי והבנת העולם והדרך הראויה לבחירה,
ברוח ובחומר.

כל ניצוץ-אדם מוזמן לספוג את מירב הכוחות האלה, להטמיעם ולבטאם, באיזון, בחיי היומיום שלו.

(עמ' ד\מז)

(5) תובנות תשרי

במדור זה ניתן סקירה של ידע שניתן לנו, פוסטים שכדאי לקרוא שוב, מדיטציות שהתקבלו וכדומה.

ׁׁׁ(א) בהתכנסות ראש השנה תשע"ח של קהילת שצ התקבלה מדיטציה ברוח חודש תשרי – מדיטציית "לקבל על מנת לתת", אשר ניתנה לנו כהמלצה גורפת לכל השנה הבאה עלינו לטובה: " למעשה מה שראינו במדיטציה הזו, הוא מצפן שמראה לנו בכל יום, שבוע, חודש ולאורך כל השנה, את הדרך שבה ראוי לנו לצעוד". (מתוך שיעור ראש השנה תשע"ח)

נפתח במדיטציה אשר תכניס אותנו לנושא ההתכנסות – סיומים והתחלות. אנחנו מתחילים את לוח השנה החדש בא' בתשרי ועם זאת אנחנו מסיימים שנה קודמת, ומביאים את כמעט-סיומי השנה הקודמת לשנה זו, עם כוונה ורצון לשפר, אולי לשנות ולחולל ניסים קטנים וגדולים בדרך העולה בתשע"ח.

מדיטציית "לקבל על מנת לתת"

אם כן בואו נעצום את עינינו כדי להתמקד בתוכנו. ניישר את הגב ושתי הרגליים על האדמה. כפות הידיים יכולות להיות על הברכיים, כדי לסגור את שני המעגלים האנרגטיים. כדי לצלול אל עולם הפרטי במדיטציה, נטיל קודם עוגן (כדאי לשנן תמיד ולזכור תמיד), בהבנה שאנחנו פריט אחד ממכלול אינסופי של פרטים אנושיים ולא אנושיים בעולם הזה, ושהכול אחד. לכן נפתח את המדיטציה במילה 'אהבה' ונשדר ביחד מהעיגול הזה אהבה שעולה בספירלה כלפי מעלה, ומיועדת לאפשר לנו חיבור עם מה שמעבר. ניקח אויר ונכוון את הלב לאהבה – למישהו או משהו שאנחנו אוהבים. נראה את הדמות הזו מול עינינו, ניקח מהאור והאוויר ונאמר ביחד, כאשר אנחנו מאפשרים לאור למלא אותנו – 'אהבה'. נתחיל מריקון ונשימה – "אהבה".

כעת נוכל לראות במדיטציית ההדמיה היצירתית הזו שתי דלתות שנעצב אותן כרצוננו, שנפתחות לפנינו. בנשימה עמוקה נפתח אותן ונסתכל על הנוף שנפתח לנו. נצעד בשביל שנפרס לרגלנו ונראה מה שקורה מסביבנו. נראה את עצמנו פוסעים בשביל הזה, מבורכים ואהובים ונראה שמעלינו פרושה כיפת תכלת ענקית ללא גבולות, ומעין כוכבים של יום, משובצים מעלינו ונרגיש מהכוכבים האלו אינספור קרניים קטנטנות של אור, שיוצרות אור גדול שמכוון אלינו ומלווה אותנו בפסיעות הנעימות שלנו במקום הזה.

אנחנו צועדים בניחותא, הכל מקסים אותנו מסביב ביופי מיוחד של נוף מרהיב שיכול להיות מרתק, מסקרן, מושך או לא – כפי שאנחנו מעצבים. אבל, אין ספק שמעלינו כל הזמן, מתקדמים איתנו כשאנחנו מתקדמים ועוצרים איתנו כשאנחנו עוצרים, קווי אור, שבאים מעבר לתכלת הפרושה מעל הראש ובוקעות מן הכוכבים. דומה כאילו יורד עלינו גשם של אור, אך בניגוד לגשם הרגיל שיורד בכל פינה, כאן הכל מכוון אלינו – תומך בנו, מביא לנו ריפוי, שמחה ואיזון ומצהיל את הלב. קרני האור הרכות, היפות, המעוצבות כקווים דקיקים – יש להן תודעה אחת שמחברת את כל קרני האור, והתודעה הזו שואפת לאפשר לנו יותר בכל תחום שאנחנו בוחרים בו. האור שמגיע אלינו בא להעצים את מה שאנחנו בוחרים בו. ננשום נשימות עמוקות ושלוות ונראה כיצד קרני האור האלו מאפשרות לנו הליכה מאוששת, בטוחה, ועם זאת, עולם פנימי שיותר ויותר מודע לעצמו.

בהליכה הנעימה הזאת אני מודע לעצמי יותר ויותר; אני יודע מהם הרצונות שלי, אני לא מהסס להתעמת עם רכיבים שמתנגדים בתוכי, אני רוצה לקבל אבל אני יודע שאני רוצה גם לתת ומבקש לאזן בין הנתינה שלי לבין הקבלה – הרצון לתת והרצון לקבל. באופן כזה אני הולכת, כשאני לא פונה ימינה או שמאלה – אלא מישירה את דרכי והולכת הישר לפנים; האמצע הוא הרצון ללכת להתפתח באור והאור הוא מה שנכון לי לדעתי ולדעת תורות האור הגדולות שחקוקות בליבי, עוד לפני שנולדתי. יד ימין שלי פנויה לתת, הסמל של הנתינה של יד ימין שלי הוא כאילו אני זורע זרעים של אור מסביבי תוך כדי התקדמותי. אני מכניס את היד לתוך כמו מה שנראה מרחוק כתרמיל פתוח, לוקח זרעי אור וזורע מסביבי בנתינה. למרות שאני מתקדם והולך בשביל ולא אקצור בעצמי את זרעי האור האלו, אני זורע אותם לטובת הכלל. בו-זמנית אני יכולה לראות את יד שמאל שלי שמלקטת פרחים של אור, המסמלים כל מיני אנרגיות שברצוני לקבל ואירועים שברצוני לחוות, כל מיני מצבים שארצה להתנסות בהם. יד שמאל קוטפת את הפרחים ושמה אותם בתרמיל שנמצא מצד ימין. יד ימין ממשיכה לזרוע זרעי אור שהיא לוקחת מהתרמיל של צד שמאל ויד שמאל קוטפת את הפרחים עבורי ושמה אותם בתוך מעין תרמיל פתוח שחגור על צד ימין שלי. שתי הידיים בזמן שאני הולכת עכשיו הן ידיים של אור ושתיהן עושות את הדבר הנכון. ההליכה בקו האמצע היא הליכה של לתת והליכה של לקבל ואפשר לומר שאני מקבל על מנת לתת. אני מקבל מאור הפרחים שאני קוטף על מנת שיהיה לי כוח להמשיך ולזרוע אור בדרך צעד אחרי צעד.

בואו נסתכל על התמונה המורכבת הזו שבאה לסמל את העיקר בחיי האדם, את העיקר שבאה הנשמה ללמוד כאן – היא באה ללמוד לקבל על מנת לתת. לקבל פירושו ליצור תנאים בהם אני מקבל למען עצמי. לתת פירושו לתת לעולם, והעולם פירושו כל המרכיבים. בואו נתקדם כמה צעדים ונראה כיצד אנחנו מתפתחים והולכים. יד ימין זורעת זרעי אור, יד שמאל קוטפת פרחי אור. יד שמאל קוטפת פרחי אור מתוך הבנה שאני מקבל מהעולם על מנת לזרוע בו זרעי אור, על מנת לתת לו. וזהו הקו הישר שאינו פונה ימינה או שמאלה אלא צועד ביניהם ומכיל את שניהם.

כעת בואו נעשה מעשה: כל אחד מאתנו פוסע כביכול כמה צעדים, לאט ובאופן סמלי, כדי לפגוש את הנשמה בציור הזה. כל אחד יכול לפגוש את נשמתו בדימוי המפורט, המתנועע הזה, ובהסתמך על החוק שאם אתה לא נותן אתה לא מקבל, אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לקבל אם אנחנו לא נותנים. קבלה ונתינה הם אחד, והאחד הוא באמצע, בהליכה קדימה. שימו לב שכאשר אנחנו קוטפים את פרחי האור של העולם, אנחנו מתכופפים בהודיה ובענווה. וכשאנחנו זורעים את הזרעים של האור אנחנו בגאווה נפלאה של מי שנותן זכות צמיחה ונחת. אנחנו זקופים ונותנים, זקופים אבל גמישים. ושוב, נקטוף את זרעי האור על מנת לזרוע אור. כעת נוכל לעצום עיניים (וככה להתעצם!), ובהודיה להתפלל מתוך כוונה יתרה – לפי הרצון, לפי רצונו של כל אחד מאתנו, לפי בחירתו של כל אחד.

אם כן נתפלל בכוונה רבה שכך תהיה השנה הבאה וזה יהיה המוטו שלה – לקבל על מנת לתת. לתת לעולם כולו וכמובן לא רק לבני המשפחה המצומצמת אלא לכל משפחת האדם. הנתינה לבני המשפחה חשובה אבל היא נתפסת כנתינה שקרובה לקבלה. הכוונה בנתינת זרעי אור היא שאנחנו ממשיכים, לאחר הנתינה, לצעוד בשביל היישר לפנים, ולא קוצרים את פרי נתינתנו בבוא העת (כמו נתינה לבני משפחה).

אנחנו מסיימים את המדיטציה הזו בהודיה ובברכת לו יהי, כל אחד לפי רצונו והווריאציה שנראית לו מתאימה. נפתח עיניים ונודה על הסינרגיה שהמעגל איפשר, סינרגיה נפלאה: ההליכה בין הימין לשמאל ובין שמאל לימין מועצמת על ידי כך שכולנו כאחד יוצרים את סמל הכיוון המיושר לפנים בתנועה הזאת.  

 

(ב) על התפילה

בשיעור ערב ראש השנה למדנו על עיקרי התפילה. הנה קטע מתוך השיעור:

"כל תפילה מבוססת על כוונה לתת ולקבל. איפה הנתינה? בברכה. המילה 'ברכה' מושתת על נתינה בכריעה על ברך. איבר הגוף הזה מציין את הברכה. כאשר אנחנו בענווה מבקשים ברכה ומבקשים לראות ברכה במעשה ידינו, ואנחנו מבקשים ברכה במעשה רוחנו. ענווה פירושו לבקש מהפרטנר הבכיר שלנו, הנמצא כאילו "בשמיים" מעבר ליריעת התכלת, עזרה.

אנשים רבים מאוד בעולם לא מתמללים כראוי את בקשת העזרה מהשותף הבכיר, משום שקשה להם לכרוע ברך ומשום שהם לא יודעים, שאמירת הדבר שולחת את החץ לפחות לאחד הכוכבים שפרושים לפנינו (ושלל כוכבים פרוסים שם), על מנת ששדה הפוטנציאליות הטהורה יקבל הודעה – אני מבקש כך וכך.

כמה מעטים מאתנו יודעים את סוד התפילה?  השורש ת.פ.ל. אינו רלוונטי לכאן אלא דווקא השורש פ.ל.ל. כזכור פ"א ולמ"ד הן אותיות חודש תשרי. לפי המלצת שנים קודמות נוסיף את האות להן את האות אל"ף (זהו חודש א') על מנת להיות בפלא השלם, פלא ההרמוניה והאיזון, פלא ההבנה שאנחנו הננו בעיקר נשמה בגוף, ואנחנו מבקשים לאזן רוח וחומר ולא לתת לחומר מעמד בכורה.

נכון, התפילה יכולה להיות תפלה – ללא טעם, ולכן ללא ההישג שאותו אנחנו רוצים להשיג ולקבל כחסד מהברכה האלוהית. כל זה מאוד פשוט, כאשר אתה בתדר גבוה, כי תדר גבוה פירווש נתינה – לא מתוך קיטור ונרגנות, כי אז זו לא בדיוק נתינה, כי אם פעולה היוצאת לרעת העולם. אנחנו מדברים על חדוות נתינה ושמחת נתינה. לכן אהבה היא כל כך משמעותית בחיים, שכן אהבה פירושה לראות את הצרכים של האדם ממולי ולאפשר לו לקבל ממני. לא להכריח אותו לקבל ממני, אלא לאפשר בנדיבות ופתיחת הלב, אבל מתוך קשב לבחירה של האדם מולי. הבסיס הגדול באהבה הוא הנתינה, ובאופן כזה מתמזגת אנרגיה משני מקורות לאחת. לכן 'אהבה' היא א' (אחד)– הבה, הבה נהיה אחד. ומדובר על אהבה בכל הווריאנטים (בן זוג, בעלי חיים וכדומה). לכן כאשר אנחנו מדברים על התפילה, אנחנו מדברים על חיבור. האם אתה יכול להתפלל למישהו או למשהו מבלי להתחבר אליו? אתה חייב להתחבר אליו כדי להתפלל אליו, ולבקש, מתוך כוונה עמוקה, לקבל על מנת לתת".

תפילת היחיד אמורה להיות ברוח הדברים האלה: "אני מבקש לקבל על מנת שיהיה לי ועל מנת שאוכל לתת ". (מתוך שיעור ערב ראש השנה תשע"ח)

 

(ג) יום כיפור תשע"ח

בחרנו להביא רשומה של חברת קהילת שצ, שרלוונטית לכל אחד מאתנו (מתוך דף הפייסבוק של קהילת שצ)

היום אני רוצה לבקש סליחה מעצמי.
סליחה – על כל הפעמים שהייתי שיפוטית ונוקשה כלפי עצמי.
סליחה – על חוסר ההקשבה וחוסר הסבלנות לעצמי.
סליחה – על הפעמים בהן לא האמנתי שאוכל… ולא העזתי לנסות. ויתרתי מראש.
סליחה – שלא הקדשתי יותר זמן לעצמי ולא באמת התחייבתי לטפל בגוף שלי, לשמור על תזונה שנכונה לי ולעשות פעילות גופנית.
סליחה – שלפעמים בחרתי בדרך הקלה שלא עושה לי טוב בסופו של דבר.
סליחה – שלא הסכמתי לקבל אהבה מאחרים ולהאמין שהיא באה ממקום טוב וניתנת לי מרצון.
סליחה – על הפעמים שחשבתי שאני לא ראויה לטוב שאני מקבלת מהעולם ומהסביבה.
סליחה – על הפעמים שבהן בחרתי לראות את חצי הכוס הריקה.

אני רוצה לברך אותי –
שאשים את עצמי במרכז.
שאעטוף אותי באהבה וחום.
אני רוצה לאחל לעצמי לחלום ולגלות מהם הדברים שאני רוצה להכניס ולהוסיף לחיי, ולכוון את עצמי להגשמתם.
שאזכור בכל רגע שהבחירה בידיים שלי:
הבחירה איך לראות את הדברים ואיך לפרש ולהבין אותם. הבחירה לסמן מטרות ואז לחפש את הדרך להגשים ולבצע ולקיים. הבחירה לחיות את חיי כפי שטוב לי ונכון לי. הבחירה להנות מהחיים שלי. הבחירה לא להיפגע ולא להיעלב ולא להיות אומללה. הבחירה לשמוח עם עצמי ועם משפחתי. למלא את חיי בשמחה ובטוב, ולהודות על כל הטוב הזה!!!

שנה טובה לכולנו! חודש חשוון טוב ומיטיב!

(6) מומלצי החודש לקריאה באתר:

הספיראלה ושאלת "מי ברא את העולם"

הסליחה לעצמי ו'האני המציג'