2. איזון רוח וחומר בחודש שבט

בראש חודש הנכנס עם שקיעת החמה, מקופל כל החודש כולו, בעצם הנוכחות שלנו כאן, אנחנו מבקשים מן הפוטנציאל של החודש לקבל היבטים הקשורים ברוח ובגשם, בהיבט הרוחני והגשמי שלנו. לדעת כיצד להכניס את הרוח לתוך הגשם, כיצד להגשים בגשמיות את הרוחניות, על מנת להוציא אל הפועל את שני הרכיבים של כל אדם. בשר ודם, חומר, ומאידך מה שמעבר לחומר, שהוא הרוח, הנפש והנשמה שבקרבנו.

הדימוי הטוב ביותר הוא מאזנים, מאזני צדק. 'צדיק' זהו כינוי לאדם מאוזן במאזני צדק, שיודע לאזן בין החומר לבין הרוח ומביא את הרוח אל החומר, מתוך הבנה שהרוח בחרה להיות בגשמיות, על מנת לאתגר את עצמה ולאחד את ההפכים. הרוח שהיא הנשמה, אשר בזכותה אנחנו נושמים (כאשר אין נשמה אין נשימה). זוהי ה-'הויה – יהוה' שמולידה את הרוח שמולידה את החומר. בעולם המעשה אנחנו כרוח מתמודדים עם החומר:

רוח + מ' (המייצגת את האדמה) = חומר (הרוח היא האחראית לאיחוד ההפכים).

כל אות מהאותיות העבריות היא אנרגיה, כשלוקחים את הרוח (האנרגיה הקוסמית, המכונה גם רוח אלהים), ומאפשרים לה להיצמד לאדמה, מתקבל 'חומר'. הרוח אמורה להיכנס לחימר-אדמה, כך שהיא תעשה את החומר. והצדיק הוא זה שמאזן בכל הווייתו את יסוד הרוח עם יסוד החומר.

בניגוד לנזירים המביאים את החומר לידי אפיסה, כשהם 'דוממים מן החיים' (הם מדמימים את החומר), היהדות, שאינה בעד נזירות, טוענת שהגישה אל החומר אמורה להיות הגישה המרכזית שלנו, ועלינו להביא את הרוח ולחגוג אותה בתוך הגוף (כנראה שרק בעולמות אחרים אנחנו חווים את עצמנו כרוח בלבד). כאן, בעולמנו, האתגר הוא לחוות את הרוח בתוך הניגוד-לכאורה שלה, כלומר, בתוך החומר. רוב האנשים חווים בעיקר את החומר, ואינם מקצים מקום רב, מאזן-חומר, לרוח, ולכן ככה אנחנו נראים בעולמנו, וזה בסדר, משום שעולמנו הוא 'בית ספר' לאמנות הכנסת הרוח לחומר ולא כולם כבר בכיתה י"ב… גם אם אבות אבותיהם הורישו להם את התובנה שהחומר הוא כלי לרוח, מרבית אנשי תבל, יודעים הרבה על החומר ומעט על הרוח, ולפיכך אנחנו אמורים, כל אחד מאתנו המצוי בעולם הרוח ותובנותיו, לאחוז ככל יכולתו בהבנת חיוניות מימושה של הרוח בתוך החומר, על מנת שנקרין את התובנה הזו, גם בלי מילים, לאנשים אחרים סביבנו. במודעות הרוחנית נוכל לתת מקום בחיים שלנו לחומר, וגם מקום של כבוד לרוח, כך שנאזן בין השניים.

במסורת ישראל כל יום שביעי מוקדש לרוח, ארבע יממות עלינו להקדיש לרוח במשך החודש, כדי לאזן, אבל האיזון מתאפשר גם כל יום – במדיטציות, נתינה על כל סוגיה והקפדה על התנהלות ראויה.

ה"צדיק" הוא זה שנותן מקום של כבוד לרוח ולחומר ומאזן אותם ולכן הוא צדיק וצודק… הוא מאזן את לשון המאזניים ובעשותו כן, הוא מכניס להוויה שלו יותר אנרגיה. המילה אנרגיה בעברית עתיקה היא אור, לכן אפשר לומר עליו בהשאלה שהוא יותר מואר. התדר שלו גבוה יותר, כתוצאה מזה שהוא מדגיש את הרוח. האמת היא, שהוא באמת מאיר יותר (אנשים שרואים הילות, רואים אצלו הקרנה של אור מאוד חזק).

בדרך כלל אנחנו מדגישים בחיי היומיום את החומר, הפיזיקה, הביולוגיה ועוד… המחקרים המודרניים יודעים היום לקשר ולהסביר מדוע אדם שנושם נשימה עמוקה יותר, בחשבו על הנשמה, הוא מאיר יותר. מדובר על אנרגיה של אור שנכנסת לכל תא ותא ומאירה בייתר עוצמה את הביולוגיה של האדם, עד כדי כך, שאפילו עצמות האדם (תאי העצם) שנפטר, מאירות יותר ויש להן מגנוט לאור, על בסיס 'דומה מושך דומה'. זאת הסיבה למשיכה של עלייה לקברי צדיקים, יש שם הקרנה כמו מקריסטלים שנזרעו על כדור האץ לפני לידת אדם ראשון, והיום הם נכרים מבטן האדמה ביבשות השונות. לכל קריסטל יש אופי ספציפי שתורם לאיזון מי שנמצא בתוך שדה ההשפעה שלו.

מה צריך אדם כדי להשיג חיבור מובהק עם העצמי הגבוה שלו, להשיג יותר אור בחייו וכן לתרום לאחרים מאורו ולזכות להיות מואר ומאיר? להבנתי הוא צריך קודם כל ידע שיופנם ויהפוך למודעות רוחנית, הרחבה של האינטליגנציה הרוחנית. כאשר אנחנו יושבים כאן ועוסקים ברוחניות, אנחנו מרחיבים את האינטליגנציה הרוחנית שלנו. יש לנו אינטליגנציה מנטלית, רגשית, חברתית, וגם רוחנית. ב'שקידה על פיתוח 'המודעות הרוחנית' הכוונה פשוט לפתח את כישורי הרוח, ממש כמו שלומדים, למשל, מודעות אקולוגית.

בפגישת ראש חודש שבט, ובימים הבאים, כשאנחנו מודטים ומדברים על הזרע האנרגטי של החודש, שהוא הזרע שעל פי תוכנת ההזנה האנרגטית של עולמנו, אנחנו בעצם בוחרים-אומרים שהבחירה שלנו לשים יותר דגש על הפן הרוחני שבנו, לטפח את הרוח שבנו, ולכן הגענו לכאן, וזאת – ביודעין ובלא יודעין, אבל עדיף ביודעין. אדם שלומד בר"ח מקדש את הלבנה על פי מסורת ישראל, ובעצם הוא מקדש את עצמו על ידי זה שהוא מאפשר לרוחו לשגשג ובוחר באנרגיית החודש שתסייע בידיו.

כאמור לעיל, אמצע החודש נחשב לזמן שיא של החודש, ואז האנרגיות של החודש באות בעוצמה, בט"ו בשבט מתעצמות אנרגיות שבט; לכן, מקובלי צפת קידשו את המועד הזה כדי לקלוט את האנרגיה במצב של חג, של היפתחות, של שמחה.

לפי תוכנת כדה"א יש לנו 12  סוגי אנרגיות מרכזיים, 12 חודשים במחזור השנה. ומאוד כדאי לנו לאפיין את האנרגיות הללו על מנת לזכות בטוב שלהם ולעבור בין הטיפות, כאשר הטיפות מכות, ועדיף שלא תכנסנה אלינו. החודש שעבר, חודש טבת, נתפס כחודש מאתגר, לכן למדנו אותו והצבענו על האנרגיות הקשות שהוא צופן בתוכו ועל דרכים להימנע מקשיים העלולים להיגרם בגינן.

מה מיוחד בחודש שבט, מכל חודשי השנה? ומה מיוחד בו בשנה זו?

לפי ספר יצירה אותיות חודש שבט (כלומר, האנרגיות של חודש שבט) הן ב ו צ

צ – האנרגיה של מזל דלי (המזל של חודש שבט). מזל הוא מערך כוכבים שנע ביחס לכדה"א ומשתנה בארבעת השבועות הללו, אבל שומר על מאפייניו האנרגטיים העיקריים.

ב – אנרגיית כוכב שבתאי, המאופיינת ע"י אנרגיה המעצימה חוכמה ופעילות תבוניית גבוהה.

כאשר אנחנו מודטים, על מנת לייחס לרוח חשיבות, חשוב שנמדוט  על אותיות אלה ונכניס אותן לקרבנו וראוי לנו "להתיידד" עם שתי האותיות האנרגטיות האלה במהלך החודש כולו.

במדיטציה ניתן לכתוב על הלוח הפנימי את האות ב ואת האות צ; אפשר לדמות אותן לאור ולנשום את האור הזה; בעצם הנשימה הזו אנחנו מציינים את הבחירה שלנו לקבל את האנרגיות האלה.

האות ב – היא אות מיוחסת במסורת העברית, כי בה נפתח התנ"ך, היא מחזיקה בתוכה את האנרגיה של השניים (לא האנרגיה של הסוליסט, האנרכיסט, האופוזיציונר … אלא האנרגיה של השניים); היא מעצימה איזון ביו הקו העליון – רוח, לבין הקו התחתון –חומר, קרקע (קווים שנמצאים ויזואלית באות בי"ת).

האות צ היא כאמור אות האנרגיה של מזל דלי (מערך הכוכבים הכולל של חודש שבט שדרכו עוברת האנרגיה הקוסמית אלינו).באות צ נראה שצומחת, ויזואלית, מלמטה כלפי מעלה, אנרגיה של יציאה מהאדמה, ענף אחד פורץ קדימה ולמעלה והשני עולה אף הוא ונוטה הצידה, כדי לאזן את הצד השני.

ב' צ' במשולב היא אנרגיה של צמיחה, יותר מכל חודש אחר. אנרגיה שמרימה את האדמה בכוח באמצעות כושר הצמיחה של הפקעת שקבורה מתחת לאדמה ומעלה את עצמה עד כדי כך שהיא בוקעת את הקרום של האדמה. זו האנרגיה שנותנת לעולם הצומח את העוצמה שלו והיא אנרגיה של "מלוא הדלי" – שפע של תובנות חדשות ברוח והתפתחות פנימית.

ב"צמיחה אנושית" מדובר על התפתחות הרוח בחומר; לא מדובר על צמיחה פיזית בלבד. למשל: פעולת האכילה מקושרת עם שבט, ומי שרוצה להטיל על האכילה שלו ביקורת, חודש שבט זה הזמן, חודש שבט תומך באנרגיה שלו על אכילה מבוקרת.

עיקר אנרגיית הצמיחה ניכרת לעינינו בעולם הצומח. אנחנו כבני אנוש יכולים לרכב על הגל המצמיח הזה ולאפשר לעצמנו צמיחה רוחנית, מלוא הדלי שפע של חכמה. לקנות חכמה (במובן של קניין) – חכמת הרוחניות; זה החודש שבו יותר מכל חודש אחר אנחנו יכולים להוסיף לעצמנו מידע והטמעה-הפנמה רוחניים.

בחודש שבט יש פוטנציאל מוגבר לצמיחת הנשמה: להתעוררותה, לזכירתה את עצמה – לזיהוי עצמה כניצוץ/ית אלוהי/ת; זכירה עצמית פירושה לקיחת אחריות ומחויבות כלפי הגופנפש שלי! פוטנציאל נוסף מוגבר בחודש: לסינכרון בין הנשמה-ניצוץ לבין הנשמה-גופנפש ("תקשור" ויותר מזה).

הדלי הוא בעצם דימוי של 'כלי' – משורש 'כל'… הכלה… ההיפך מ'דלי' הוא, בשיכול אותיות, 'ילד'. עפ"י תורת המודעות הרוחנית –  הילד הוא ההפך מ'כלי', שכן הוא באר ללא תחתית. הדלי מקבל את המים, אבל גם נותן, משקה. כאמור, כשהופכים את האנרגיה של המילה 'דלי' מקבלים את הניגוד: ילד, משום שילד תפקידו לקבל לאורך כל הילדות וללמוד לאט לתת, כדי להיות הכלי הבוגר שהוא ה'דלי'. האתגר של מחנכיו הוא להביא את הילד למצב של 'דלי'. בתהליך התבגרותנו אנחנו לומדים את היכולת להשקות, כדלי, כ'כלי בוגר' – לומדים את היכולת החשובה ביותר, ככל הנראה, היכולת לתת.

הצמיחה הרוחנית בחודש שבט היא, בהשאלה, בדגם של האילן – האילן נותן, והוא מקבל (מן הקרקע ומן השמים – שמש ומים) על מנת לתת.

האילן מקבל כביכול את חום השמש על מנת לתת, ובניגוד לאש, הוא מוריד את האנרגיה למטה, ומעלה את המים למעלה (המים כידוע בד"כ יורדים). בכך הוא ממזג בין שמים לארץ, בין רוח לחומר. הנתינה שלו היא נתינה ללא תנאי, נתינה ענקית. הוא בעיקר נותן פרי, אבל גם הרבה דברים אחרים ואנחנו מודים לו על כך. אם יש לו פרי, זו נתינה של מעין שיא. בהקשר הזה אנחנו לומדים שאנרגיית שבט תתמוך ברצון שלנו לאזן רוח וחומר וללמוד קבלה לשם נתינה; להיות 'דלי' – לשאוב קצת את המים, על מנת לתת לזולתי, לא על מנת לשמור לעצמי. האנרגיה זאת אם-כן תומכת נתינה, ולכן באמצע חודש שבט אנחנו חוגגים את חגו של האילן. מתוך הודיה אנחנו אוכלים, ב'סדר ט"ו בשבט', מפרותיו – המדורגים עפ"י עולמות אבי"ע  (אצילות, בריאה, יצירה ועשייה). זהו מעין טקס – 'סדר' שמסמל בתוך החומר (הפרי) את הרוחניות. אנחנו מביעים את הרצון וההודיה לקבל את האנרגיה של הפרי הסופי, הנותן לנו חיים, את הפרי שהוא בעצם קליפת הגרעין, או הפרי שהוא הגרעין, וכל אלה בהקשר לתהליכים שאנחנו עוברים על מנת שבסופו של דבר נהייה ראויים לתואר 'אדם מאוזן'.

שיאה של הצמיחה הרוחנית היא היכולת לקשר בין ה'אני' ל'הנני' (הקול הפנימי של האני הגבוה) וחודש שבט הוא חודש מצוין ללמידה ולתרגול העניין, לקשר בין 'אני' ל'הנני'.  זהו גם סוג של שיא ברמת האנרגיה התומכת בלימודי הרוח. 

הפוטנציאל של אותיות רוח + מ = חומר; מה'חורף' הדברים עוברים ל'פורח'. הפריחה שלנו בשבט מקבלת את התמיכה האנרגטית המלאה שהיא זקוקה לה.

בחודש שבט אנחנו יכולים להינמס לאושר צרוף של אור, אבל נזכור שישנם כאלה שלא מאושרים להיות מאושרים. אם נסכים להיות מאושרים ללא פחד, נוכל לאזן את החומר והרוח בעזרת הרמות הגבוהות. האיזון תמיד נוצר בהגדלת הרוח, שכן בעולמנו החומר הוא ממילא העיקר…

לפי התפישה, שפותחה ובוארה בספרי נינוה – כשנשמת האם יוצרת √ ביחס אלי (מאשרת אותי כביכול לאור התנהלותי הראויה) אז אני מאושר/ת… זה מתרחש משום שאני יוצר/ת איזון והבנה שהרוח אחת היא בכל וגם בתוכי. אני נותנת לרוח את מקומה הראוי לה, כשההבנה שלי היא, מעבר לאשליית החומר – שהכול אחד. ה'אחד' הזה בתוכי ומחוצה לי, בכל אדם בעולם ומחוצה לו. אני מצפה שתהייה אחדות, כבוד, חמלה, אני נותנת לרוח שבקרבי את המירב על מנת שהיא תתנסה באחדות, נתינה וכבוד לכל נמצא.

אני גם מתייחס/ת ל'ניסוי' – לזהות את האחד בכול

אני גם מתייחס/ת לניסיון – האם אשמע בתוכי את הקול של העצמי הגבוה

אני גם מתייחס/ת להתנסות – אני מאפשר/ת את ההתנסות בכל, לי ובתוכי

הדבר החשוב ביותר שיש לעשותו כדי לממש את האנרגיה של שבט – הוא להרבות בנתינה! הדגשת מצוות 'ואהבת ל-'… כאשר אתה נכנס לאנרגיה של נתינה, האנרגיה זורמת, נתינה באהבה ללא תנאי חשובה. כאשר אתה נכנס לאנרגיה של נתינה, אתה מתקף את האנרגיה הקוסמית לאפשר לעצמך, משום שהאנרגיה הזאת היא לא 'אנרגיה שקופה', אלא אנרגיה שמורכבת מאהבה, חסד, שפע, חכמת חיים, יצירה.

אנחנו מוזמנים להבין כמה גדול ורב כוח החבלן הפנימי בתוכנו וזו מחויבות ואחריות שלנו להקטין אותו. עד שלא יוקטן בי החבלן הפנימי המפריד, נוגד-האחדות, ה'אני-הנני' יחזור ל'מסדרים נוספים' על הפלנטה, עד שיצליח לתקן את הטעון תיקון.

חודש שבט יצמיח את מה שאת/ה בוחר/ת. אם אתה בוחר להצמיח יצירתיות, חוכמת חיים, שפע וכו', וגם את הקשר של אני-הנני. אם תבחר להצמיח את גוף הכאב הוא יצמח. אם אתה לא מטפל בו, מתמודד עמו, אתה מאפשר לו להתרוצץ בקרבך. גוף הכאב גדל כאשר הוא משיג את מטרותיו; הוא מתחיל מהגוף ועובר לרוח ועלול להכניס אותנו לקשיים רבים. הוא יכול להנמיך אותנו – דך – דיכאון, והוא יכול להעציב, לשתק, להביא למצב של חוסר תואם ביני לביני, לפיצול פנימי, למשהו שיתברר לי כלא נעים לי.

חודש שבט מספק אנרגיה של שבט – 'חוסך שבטו אוהב גוף הכאב שלו'. זוהי אנרגיה של התנגדות! אנחנו אמורים להיות אסרטיביים, 'לחנך' את גוף הכאב שלנו, לשים לו גבולות. כל זאת על מנת להתקין את ה'דלי' שבנו. ואולי יש לשוחח עם הילד הפנימי, כחלק מבדיקת האושיות של החבלן הפנימי. רצוי וחשוב להיות ב'מאזני צדק', באמת עם עצמי ועם זולתי.

כדאי לזכור: חודש שבט מאיר, נותן אור תכלת רחוץ, והוא בעצם מאפשר לנו להדוף את הפחד.

פחד = 92

בצ = 92

ניתן להפוך את ה'פחד' (ב צ)   ל – 'דחף'. אמנם לעתים זהו דחף איטי –  (צ ב), אבל הוא ילך ויתגבר ככול שנאפשר לו!

אם יש לנו פחדים, ניתן לאחוז את השור בקרניו ולהסתכל לו בעיניים; זה החודש שמאפשר לך לגמד את הפחד, שבעיקרון הוא סוג של אחיזת עיניים שגוף הכאב שלך נוקט, הוא מתעצם כשהוא מפחיד אותך.

ניתן לנקות את ה"כלי", כאילו לכלי יש אבנית ולכן לא נכנס אור (מים, בדימוי שלנו כאן) במידה הדרושה לנו. בזה שאתה מוציא את האבנית, אתה הופך את הפחד לדחף שלך לבדוק ולהתגבר על הקושי. לקחת את האנרגיה של שבט המגוללת ב- בצ, פירושו לאחוז בשאיפה לאיזון: אני מתמירה את הפחדים להיכרות עם עצמי; אני לוקחת את האנרגיה שלהם לדחף של יצירה, עשייה. בחודש שבט עומדת לרשותנו אנרגיה שהיא אוצר בלום של צמיחה. נכון שבעיקרון היא מיועדת לצומח, אבל ברור שגם האדם יכול להרוויח ממנה…   היא כמובן טובה לחומר ולרוח.

אם אני רוצה לצמוח, ללמוד יותר לתת ולאזן את הקבלה האינסופית שאני מקבלת כאן (בעיקר חמצן…) עם איזושהי נתינה, אני מתקפת ומגבירה את הצמיחה שלי. אם אני רוצה לצמוח בלי לתת, לא אוכל להוציא את הרצון הזה מן הכוח אל הפועל.

הנתינה מאפשרת הקשרים רבים ומגוונים, לכן יושבים כאן אנשים שיודעים ומתנדבים והברכה תשרה במעונם.

איך אפשר לחגוג את שבט בכייף? כדאי קודם כל להתנדב ולתת, כדאי להשקיע בפיתוח הרוח, כדאי כמוסבר להשקיע בהפיכת ה'ילד', שעדיין חי בתוכנו, ל'דלי' שפירושו 'כלי' שבא להכיל את הרוח. לחקור את הפחדים ולהפוך אותם לדחפים שיאפשרו לנו יצירה, שפע וכו'. לדבר עם עצמי…  בשלב מסוים נבין  שאנחנו מדברים עם עצמי הגבוה, ובהמשך – את העצמי הגבוה. זהו חודש מזמין לדבר עם העצמי הגבוה, כלומר לחבר את אני עם הנני. מה עליי לעשות בקשר לזה? להאזין לתשובות. לקיים דיאלוג פנימי.

חודש שבט הוא חודש בו מועצם הקול הפנימי, לכן שבט נחשב לחודש רוחני, ועידננו הוא לא במקרה עידן הדלי. 

ולמה כדאי לנו לפתח את הרוח? פשוט – כדי לשדרג את חיינו ואת עולמנו; וגם כדי שיאשרו אותנו, יעשו לנו √ – זה האושר בהתגלמותו. האדם מאושר בחייו ובמותו, וגם אם הוא לא מספר לעצמו יומיום שהוא מאושר – הוא מאושר!